וואו.
לא חשבתי שאני איי פעם עוד אחזור לפה או שהאתר הזה עוד יהיה קיים אחרי כל הבלגאן של 'סוגרים את ישרא' שהיה לפני לא זוכרת כמה זמן.
אז הנה עוד תקופה הפכפכה ומלחיצה הגיעה ואחרי שהפוסט האחרון היה הטיסה לדרום אמריקה, הרבה מאוד קרה מאז.
כבר הספקתי לטוס ולחזור, להתארס על הדרך ולהתחתן כמעט שנה אחרי, סבא שלי הלך לעולמו גם איי שם במהלך הטיול, התחלתי עבודה חדשה שאני עומדת לסיים בעוד שבוע וחצי והנה אני ניצבת מול ככל הנראה 4 הצעות עבודה ביומיים הקרובים.
למזלי, יצא שחברה טובה שלי גם בתהליך הזה איתי ביחד בנסיבות אחרות לחלוטין.
הכל התפרק סביבי, מסביבת עבודה מלאת חברים, מלאת אתגרים, הפכנו לחברה מאוד מאוד מצומצמת עם עזיבה המונית של מפתחים ויצא שנשארתי מפתחת בודדת בצוות, שהחברים הקרובים שלה כבר מצאו את האתגר הבא שלהם ואני עוד בחיפושים כי היה לי קצת קשה להזיז את עצמי.
והנה מחר אני אמורה ללכת לאחת החברות הטובות בארץ ולקחת הצעת עבודה. אממה? לכו תדעו מה יציעו. זה יהיה מה שביקשתי? זה יהיה פחות משמעותית? האם הם הצליחו לקלוט מי אני או שזאת איזשהי התפשרות במובן מסויים? זה מקום מעולה להגיע אליו אבל לא בכל תנאי. בואו ננסה להיות אופטימיים.
וגם אם לא, מה כבר יקרה? מעבר לעובדה שיש עוד אינסוף חברות בארץ, יש עוד 3 רציניות שאני איתן בתהליך ואחת שנזכרה קצת מאוחר מידי אבל היא יכולה להיות מוגדרת כחלומו של כמעט כל מפתח שלא מחפש את הריגוש של הסטארטאפ המתחיל שאולי יום אחד יגיעו יעשה אקזיט.
ראשון שני יהיו ימים גורליים וכבר מאתמול אני לא מצליחה להפסיק לחשוב על מה יציעו לי תוך כדי זה שאני מנסה להביא את עצמי ללמוד לראיון החשוב והרציני של אלו שנזכרו מאוחר מידי.
האם שווה לחכות להם? האם שווה לקחת את הסיכון ששאר המקומות לא יחכו לי?
קשה להחליט.
בכל זאת, אני מחפשת מקום להישאר בו ולא להעביר את השנה-שנתיים הקרובות.
וכן, אני יודעת, תמיד אפשר לקום וללכת בכל שלב ולנסות שוב למקומות אחרים במידה ולא מרוצים או שתהיה שוב הזמדנות.
בסופו של דבר זאת החלטה כבדה שכמובן שאפשר לקחת אותה אחורה ואם לא מתאים אז לעבור אבל זה סוג של לבחור את היומיום שלך. הריי זה המקום שאנחנו נמצאים בו רב שעות היום, משם באים בין היתר החברים והאנשים שאתה חולק איתם הרבה יותר זמן מאשר עם המשפחה או עם הבן זוג או עם כל אחד אחר. אז איך בוחרים לעזאזל?!
בסבב הקודם זה היה הרבה יותר פשוט.
מקום עבודה ראשון אחרי הצבא, האנשים נראו אחלה ואפילו הכרתי אחת או שניים, עמדו בדרישות שלי מבחינת תנאים ובאמת שלמדתי שם המון דברים ואני שמחה שבחרתי בזה (לא שהיו לי יותר מידי אופציות אז...)
והיום המצב הפוך לחלוטין! במקום שאני אחכה ואמתין שמישהו בכלל יקרוץ לכיוון שלי ויסכים לתת לי את ההזמדנות, אני זאת שהצלחתי להרשים כמעט את כולם ולהגיע לשלב שבו אני זאת שצריכה לבחור מי מהן תהיה הבית השני שלי, אני זאת שמצליחה להפתיע בכמות הידע לעומת תקופת הניסיון, אני זאת שלחוצים עליה ולא להפך.
לא האמתי שאני אגיע למצב הזה.
אז בין כל הלחץ הזה והמחשבות הלא נגמרות והמתח של מה יהיה כתוב על הדף מחר ומה יגידו לי בדיוק מצאתי את עצמי בורחת לפה כדי קצת להוריד מהלב.
תאחלו לי בהצלחה ותחזיקו אצבעות שהצלחתי להעביר את עצמי כמו שאני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
