"הוצפתי"
"- הוצפת?"
"כן נו...חח בך"
"בהכל..."
"אבל אולי לא כדאי שנדבר על זה.."
"-חחח אני מקווה שלטובה..."
"-איך שבא לך..."
"ברור שלטובה"
"-לא כזה ברור..."
"חח תראי אני חושש מהתקופה הזו של החצי שנה עד שאני אצא..."
"אבל אני שמח שאני אוכל לראות אותך לפחות חח"
"- ממה אתה חושש..?"
"שנרגיש מוזר...שנהיה לא אנחנו"
"כמו שהיינו"
"-אני בטוחה שנהיה בסדר...
מוץ מזה שגם עכשיו אנחנו לא כמו שהיינו ככ...:\"
"- ומוזר זה יהיה...אין לי ספק...
תאמין לי שאני חוששת יותר ממך חחח"
"חחח"
"וזה לא בשאמתי שאנחנו לא כמו פעם! הרמת ממני ידיים!"
"-מ?! באיזה קטע אתה אומר דבר כזה??"
"חח אני חוזר מריצה וחוזר"
"- בטח תשאיר אותי פה עם ההערה הזאת שזרקת...
תהנה"
איך אתה מת על זה.
על לזרוק דברים לאוויר, להגיד את מה שיש לך ואז להגיד שעדיף שלא נדבר על זה, שעדיף שנשתוק ונתרחק ולא נפתח את העניין שוב, שזה גם ככה לא משנה ובלה בלה בלה. איך אתה מת על זה.
ואני כמו מפגרת צריכה לסחוט ממך מה אתה באמת רוצה להגיד ואז קצת מצטערת על זה כי זה ממש מעצבן אותי, שאתה זורק מילים ולא מראה שום דבר במעשים כלומר...אתה יכול להגיד שאתה מתגעגע וכל הזמן חושב עליי ובלה בלה בלה אבל בתכלס, כמה וכמה שבועות לא שמעתי ממך מילה כי כמו שאתה מתאר את זה כשאתה שקוע במשהו אתה לא רואה ימינה ושמאלה ולא שם לב בכלל לכלום.
אז מה אני אגיד? שאני תקועה בקורס פאקינג חודשיים וחצי עם בקושי זמן לנשום ובקושי זמן לעצמי וכל מה שאתה יכול להגיד לי זה ששכחתי ממך?
תאמין לי שהדילמות שמתפתחות אצלי בקשר לכל התפקיד הזה ולכל מה שיהיה הן הרבה יותר גדולות משלך, שלך יהיה רק אותי על הראש ותוך חצי שנה גג אתה יוצא לקצונה גם ככה, לי יש גם אותך, גם את השני, גם את הידיד הכי טוב שלי שיהיה בצוות ליד, גם את ההערות העוקצניות שאני בטוחה שיבואו על זה שיואו היא חזרה מקצונה ואיזה צהובה ובלה בלה בלה אז אתה בטח לא מוסיף לי על זה.
בקיצור, כמו שאמרו לנו בבה"ד 1...יש צחוקים ויש חלאס.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
