עברו שבועיים מעניינים על כוחותינו.
נתחיל בכל הפוסטים הקודמים?
אז ככה. מה היה הסיפור?
אני בנאדם נורא אוהב ולפעמים בלי לשים לב יוצא לי להיות הכי פלרטטנית בעולם ובסופו של דבר לא לעשות כלום כי...זה לא לעניין וזה...
בכל אופן, היה את המישהו ההוא שאמר את הסטופ והיה את המישהו השני שאני אמרתי איתו את הסטופ. כי הייתה לו חברה.
אז עכשיו אין לו חברה. למעשה כבר שבועיים וחצי אין לו חברה.
לפני שבועיים וחצי הם נפרדו כזה סוג של טלפונית, הוא נפגש איתה בשבת לסגור דברים אחרונים וזה נגמר.
בשבת בלילה, סביבות 2 כזה, אני חזרתי בדיוק מיציאה עם חברים ואז הוא פשוט אומר לי שהוא פה, ממש ממש פה, מחוץ לבית. מב"ש הגיע למרכז כשעוד בערך 5 שעות אנחנו כבר צריכים להיות בבסיס.
אחרי מתח מטורף שנוצר בנינו...כמובן שהגיעה הנשיקה המיוחלת שהייתה מתוקה מדבש, מעבירת זרמים, כזאת ש...וואו כמה חיכיתי. כזאת.
ועכשיו כבר שבועיים שאנחנו בלתי נפרדים. שהכל טוב ויפה אבל בעצם לא כ"כ כי...יש הרבה פערים...
ציינתי את העובדה שהוא דתי ואני כופרת ישראל? שהוא בן 24 וחצי ואני בת 22 ככה שההפרש לא גדול אבל ראייה עתידית שלו קרובה משלי, ואיך אפשר לשכוח את העובדה שהוא גר בפאקינג ב"ש ואני במרכז, ושהוא ואני זה לא ילך לטווח הרחוק אבל עכשיו טוב ועכשיו כיף וההשלמה נמשכת עוד חודשיים אז למה לא בעצם?
בקיצור. בלגאן.
לא ציינתי את העובדה שתפסו אותנו אחרי השעת ט"ש מסתובבים בחוץ אז היה בירור אצל המק"ס
את זה שנשברה לי מראה
את זה שנתנו לי התנסות ענקית לתרגיל סיכום שנמשך משהו כמו שבועיים וההכנות אליו עוד איזה 4 שבועות
ושיש מלא דברים
ושאין לי באמת כח למרות שבסך הכל, אני נהנת
אבל לא אכפת לי.
כי היום יש בוביזמר ואני אהיה עם חברים שלי ויהיה לי כיף.
ומחר יש לי או אמור לפחות להיות טיול צוותי ויהיה כיף.
ובקושי יש בית אבל לפחות אנחנו יוצאים בחג אז זה טוב ויהיה שמח.
שכחתי את זה שהיה לנו שבוע שעבר טיול לצפון של ההשלמה, האמת שהיה ממש כיף!
הייתה שבת יהדות שהייתה...בסדר...העיקר להיות קצת פחות בבה"ד....
בקיצור...אין זמן. יש מלא דברים לעשות. אולי יהיה עוד עידכון נורמאלי יום אחד...
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
