היום חזרתי הביתה אחרי שבוע ראשון בטירונות..
שבוע הבא אני סוגרת שבת אז החלטתי לכתוב כאן על כל מה שעבר עלי עד עכשיו.
הגעתי ביום שני לבקו"ם בלחץ מטורף, עליתי לאוטובוס ומרחוק ראיתי את אמא ואבא בוכים ומנופפים לי אז לא יכולתי לעצור את הדמעות..
אחרי יום שלם בבקו"ם הגעתי בערב לבסיס ניצנים ושם התחיל השוק הראשוני.
כולנו היינו בהלם- יום אחד אני הולכת על אזרחי ועושה מה שבא לי וביום השני פתאום נופלת עלי מפקדת שאני מכירה וגדולה ממני בשנה ונותנת לי פקודות,פתאום כל רגע אני צריכה להקריא זמנים ואסור לי לזוז בכל רגע נתון.
יומיים ראשונים רק היינו בשוק-הלכנו אחת אחרי השנייה ולא הבנו מה נפל עלינו והרגשתי טיפה לבד שאין לי על מי להשען.
מיום רביעי הכל פתאום נהיה בסדר יותר-התחלנו להכיר אחת את השנייה לעומק, ישבנו ביחד,דיברנו,צחקנו, הלכנו לכל מקום ביחד וכבר התחלנו להסתגל למצב ולהבין שוואלה..אנחנו חודש הולכות לבלות ביחד.
אם ביומיים הראשונים כל יום נגמר בבכי אחר כך כבר כל יום נגמר בצחוקים על שטויות שעשינו.
אני אגיד את האמת-קשה לי.
האוכל מגעיל אותי אבל אני מתגברת ואוכלת, המקלחות מסריחות ואני מודה שבמשך יומיים לא התקלחתי והיה מדהים היום להתקלח בצורה נורמלית בבית!, אני ישנה באוהלים אז קר בלילות והכי הכי הכי קשה לי זה להתעורר מוקדם בבוקר ולהתלבש בקור האימים ששורר שם בדרום.
אתמול קיבלנו כבר נשק וזה הדבר הכי כבד בעולם אני בקושי מצליחה לעשות איתו שני צעדים אבל אני חושבת שבמשך הטירונות אני אעשה הרבה דברים שלא הייתי עושה ואני אוכיח לעצמי שאני יכולה יותר ממה שחשבתי אי פעם..
סחבתי קיטבקים ענקיים, פירקתי נשק והצלחתי לעמוד כל השבוע בזמנים.. היו רגעים שנשברתי כמו היום בבוקר שרציתי כבר כל כך הביתה אבל המשיכו לצעוק עלינו ולחרפן אותנו ועד שיצאנו הביתה לקח שעות.
האבא המקסים שלי בא עד הבסיס והחזיר אותי הביתה.. בחיים לא רציתי לחזור הביתה כמו אחרי השבוע הזה-לאוכל,למקלחת,למיטה שלי!
אני אתכונן לשבועיים הבאים כמו שצריך כדי שלא יחסר לי שום דבר ושאני פחות אקפא מקור בלילות.
ההרגשה הכללית בצבא היא התנתקות-אין לנו שם איפה להטעין את הפלאפונים אז האייפון שלי היה כבוי איזה שלושה ימים עד שהצלחתי להטעין אותו באחד השיעורים שהותר לנו אבל עכשיו חזרתי והשלמתי את כל הפערים ועניתי לכולם על ההודעות- שאני חיה ושלמה אבל קשה..ללא ספק קשה.
כמו שכולם אומרים זאת בסך הכל חוויה.
שום דבר לא הולך בקלות אבל אני מקווה לעבור את זה ולהוכיח לעצמי שאני מסוגלת כמו שכולם עברו את זה.
אז תמונה ראשונה על מדים וקצת חשוכה כי לא היה לי זמן להצטלם בכלל..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בלונדה