"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

נשארו לי רק עוד יומיים שבהם תהיה לי את ההשבעה ואני אדע איפה אני אמורה לעשות את התפקיד שלי אבל אני חושבת שמותר לי להגיד-סיימתי טירונות.

את הנשק החזרתי לתמיד ביחד עם מדי ב',קסדה,אפוד וכל שאר הציוד המסריח של צה"ל.

אבל ללא ספק גולת הכותרת הייתה להחזיר את הנשק!!! שנאתי אותו בכל רגע נתון והייתי מאושרת על רגע שהוא חזר למקום ממנו הוא בא.

אז שבוע אחרון עבר לו וזה היה השבוע הכי קשה מבחינת הכל..

ביום שני יצאנו ליומיים שדאות.

שרדתי ועברתי הרבה דברים אבל שינה בשטח זה ממש לא הצד החזק שלי... ישנו שתיים בתוך אוהל שבקושי אדם אחד נכנס בו,

ישנו על שק שינה וזה היה נורא,התעוררתי בערך כל חצי שעה מהקור שהיה שם ופשוט התפללתי שהלילה הזה יעבור ואני לא אקפא שם למוות..

הרגשתי שאני עוברת איזה מבחן השרדות..חויות כאלה מטלטלות גורמות לי להבין כמה כיף שיש את המיטה בבית ואפילו התחלתי להעריך את האוהל שאני ישנה בו במשך חודש לעומת החול והשק שינה שישנתי עליהם שם..

בנוסף ליומיים שדאות עשינו השבוע גם תורנות מטבח שזה עוד אחד מהדברים הממש לא נחמדים בצה"ל..

בהתחלה הגשתי אוכל וזה היה נחמד לראות את כל הטירונים החדשים מורעבים ומסכנים ואני אמא תרזה מגישה להם ארוחות חמות ומגעילות,

אחר כך החליטו לשלוח אותי למקום הארור שמנקים בו תבניות וזה פשוט מגעיל.

אחרי שמנקים את התבניות האלה..תאמינו לי שאף אחד אבל אף אחד לא רוצה לגעת באוכל שמגישים בהם.

אני יודעת שרק ביום ראשון אני הולכת סוף סוף להשבע ולסיים עם זה אבל אני אסכם את החוויה ואגיד שבאמת עשיתי שם דברים שלא האמנתי על עצמי.

בשבועיים הראשונים בכיתי בלי סוף ופתאום את השבוע הזה עם כל הסבל לא יצאה לי אפילו דמעה..כנראה שפשוט התרגלתי והבנתי את המצב אחרי ארבעה שבועות בבטר ניצנים.

גיליתי שיש בי סוג של חוזק נפשי- הרמתי דברים כבדים ולמרות זאת המשכתי עד הסוף,רצתי,יריתי בנשק ועשיתי הרבה דברים שבאמת באמת כל פעעם מחדש הופתעתי מעצמי ואמרתי- איך לעזעאל את מרימה את זה דנה?! ואיך את עושה את זה?

חזרתי הביתה והופתעתי לגלות שהיי, עוד שבועיים ואני חוגגת יומולדת 19!

הייתי תקועה בתוך בית כלא חודש שאפילו לא שמתי לב שהיומולדת שלי מתקרבת.. וזה מעורר בי התרגשות וכיף כמו תמיד! 

אז שיהיה לי סופ"ש נעים בבית!! כמה כיף להיות כאן..כמה כיף.

שבת-שלום.