"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אני מרגישה בעניין של הצבא שאני כבר כמעט חודשיים נמצאת בבור שחור..

כל דבר רע שיכול להיות קרה לי בצבא וחוץ מכמה בנות שהכרתי באמת שלא קרה לי שם שום חוויה טובה.

אני מרגישה שאני לא מצליחה להעלות למעלה ושאף אחד חוץ מההורים שלי לא מנסה לעזור לי לצאת מהבור הזה.

יכול להיות שאני סתם מתלוננת..

אבל הכל התחיל אצלי בנאחס בצבא וזה רק ממשיך ככה.

נתחיל מזה שהגעתי לטירונות בניצנים שכולם יודעים שזה המקום הכי מסריח בעולם- בסופו של דבר, עברתי את זה והחלטתי שכן, זאת הייתה חוויה למרות כל הקשיים שעברתי שם ואני שמחה להגיד היום-וואו,איזה טירונות הייתה לי.
אחר כך קיבלנו צווי סיפוח ומכל האנשים כמובן שאותי תקעו להיות בבהד 20 לבדי,בלי חברות, הגעתי לשם ומה קרה? סוגרים שבת בהפתעה.

איזו שבת? השבת הכי סוערת שהייתה אי פעם בישראל.
עברתי גם את זה... אתמול יצאתי מבהד 20, סיימתי קורס וקיבלתי עוד צו סיפוח.
לאן?? לגדוד קרן של תותחנים ברמת הגולן.

הייתה לי שיחה עם הקצינת מיון וביקשתי ממנה-אני רוצה בסיס קרוב לבית!

הייתה לי שיחה עם הנגד ואמרתי לו-אני רוצה בסיס קרוב לבית!

השבוע הנגד קרא לי לשיחה ואמר לי-"השם שלך הועלה מהסגל ואני מציע לך לשרת בו בבהד 20 בתור סמבצית, מה את אומרת?? "

ברור שאמרתי-"כן,כן! נשמע מעולה!! "

אז למה בסוף אני ברמת הגולן שזה בערך שש שעות מהבית שלי? בגלל שמישהי זונה שיש לה קשרים ופרוטקציות קיבלה את התפקיד של הסמבצית בבהד 20 מה שאומר שכל מה שהבטיחו לי וכל ההמלצות עלי הלכו לפח.

כי מה לעשות... ככה זה הולך במדינה שלנו אם זה יש לך קשרים זה כבר מסדר לך את החיים.

עכשיו אני צריכה למצוא דרך לצאת מהבסיס שתקעו אותי ברמת הגולן.
אני יודעת שהרבה אנשים יגידו לי-זאת חוויה, תנסי קצת להיות רחוקה מהבית, את תהני אבל האמת שלא בא לי.
אם הייתי משקית ת"ש אז אולי הייתי רוצה להיות תקועה באיזה חור אבל לפחות בעלת תפקיד נורמלי בצבא אבל אם אני פקידה טכנית אז למה לא קרוב לבית? לא בא לי גם תפקיד חרא וגם להיות רחוקה מהבית שלי.

כן, אני מפונקת ואני רוצה כל יום את המיטה שלי ואת המקלחת שלי כמו הרבה חיילים בארץ אבל כמובן שאני זאת שנדפקת. כמו תמיד.

אני מרגישה בבור שחור כי אני כבר לא יודעת מה לעשות.. אי אפשר להאמין למילה אחת שיוצאת למישהו בצבא.

כל אחד אומר שהוא יעזור ודואג לתחת של עצמו.

נראה לי שהצבא הפך אותי לבן-אדם קצת עצבני ומורמר אבל אני באמת מרגישה שככה הצבא שלנו מתנהל ושלא יצא לי שום דבר טוב עד עכשיו מהעובדה שהתגייסתי.
שאני חוזרת הביתה אני מחייכת ומרגישה שטוב לי ככה ושלא בא לי שיגיע יום ראשון..פשוט לא רוצה.

 אז נכון..יש הרבה שחור אבל גם יש רגעים יפים בצבא שקמים בחמש בבוקר ושגורמים לי להגיד-העולם יפה לפעמים..

שיהיה סופ"ש נעים וחמים.