"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

והנה הגיע לו עוד סופ"ש נחמד..

השבוע התחיל בתורנות מטבח שזה דבר נוראי בשביל ילדה כמוני (הכוונה זה לילדה הכי מפונקת בעולם שמטלת הכלים בבית לעולם לא הייתה שייכת לי..)

אני נכנסת לתוך חדר חשוך שמלא בצלחות, כוסות,סירים, מחבתות והכל מלוכלך ומסריח..

ובנוסף לזה, השבוע גם לא היה את הצוות שאני אוהבת במטבח אז זה הופך את הדברים למייאשים יותר.

אבל צבא זה צבא ושם אני מתחנכת ולומדת לשטוף סירים שיותר גדולים ממני.

שסיימתי את התורנות מטבח באיזה עשר בלילה- יצאתיי החוצה וישר אחרי מקלחת ארוכה עפתי למיטה.

ביום שני יצאנו לסיור במקום שנקרא- בית לוחמי הגטאות.

הקימו את המקום הזה אנשים ניצולי שואה שמתגוררים בקיבוץ ליד והיה די מעניין אבל ההמשך של הסיור שהיה ב"רפאל" מקום סודי כזה שמייצרים פה טילים היה משעמם ברמה אחרת במיוחד לאור העובדה שלקחו לכולנו את הטלפונים לפני הכניסה ובעידן הזה- מי באמת יכול להתנתק מהטלפון שלו לרבע שניה?

שעתיים מישהו חפר לנוו על טילים שזה הדבר הכי לא מעניין בעולם ומה הקשר בין שני המקומות? הקשר הוא משואה לתקומה. 

להראות מה היה פעם ומה יש היום.

ובכל זאת, היה די נחמד לשבור את השגרה ולצאת מהבסיס לכמה שעות גם אם היה משעמם.

וביום שלישי בערב קיבלתי את ההודעה שיש לי ביום רביעי בבוקר מטווחים!  בטירונות זה היה הסיוט שלי- הנשק,המטווחים וכל מה שקשור לזה אבל בסדיר מטווחים זה הדבר הכי שטותי בעולם- הלכנו כמה דקות מהבסיס למקום עם נוף ממש יפה ופרות ברקע, טווחתי כמה כדורים בלי שאף אחד צעק עלי כמו בטירונות וזה נגמר. אפילו לא הייתי צריכה לפגוע... רק לירות וללכת. 

ולסיום השבוע הזה, קצת תמונות..

שיהיה סופ"ש מדהים לכולם ויום אהבה שמח!!!