"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

אז שישי בערב הגיע..

אחרי שטיילתי כל היום ופגשתי חברה טובה שלא ראיתי הרבה זמן חזרתי הביתה וסוף סוף פתחתי את המחשב וגיליתי שלא עידכנתי כאן כבר שבועיים..

שום דבר מיוחד לא השתנה.

אם הייתי יכולה לטוס מכאן ולשבור קצת את השגרה אז זה היה קורה אבל בסך הכל הייתי בשבועיים עמוסים בצבא ועכשיו סוף סוף יש לי קצת זמן לעדכן.

אתמול הייתה בבסיס ביקורת אכ"א ובגלל זה במשך שבועיים כל מה שעשינו זה לנקות, לסדר ולהכין את הבסיס כדי שיראה מושלם.

בסך הכל זה סוג של הצגה מפגרת- הנה תראו איזה בסיס מהמם יש לנו אבל בעצם לפני שבאתם הכל פה היה בלאגן.

אתמול עברנו את הביקורת המעצבנת הזאת ומיום ראשון הכל יהיה רגוע יותר בבסיס וכבר לא נצטרך להתעסק כל היום בניקיונות כי תכלס לא בשביל זה התגייסתי.

אחרי חודשיים וחצי בבסיס התחלתי להרגיש כבר יותר טוב ולמצוא את המקום שלי..

לפני כמה פוסטים התלוננתי שאני עדיין החדשה ושכולם כל הזמן בוחנים אותי אבל אני מרגישה שלאט לאט זה מתפוגג ואני כבר חלק מכולם- מתחברת לאנשים שצריך ומבינה ממי צריך להתרחק, אני כבר לא מחפשת את עצמי ונמצאת לבד, תמיד יש לי עם מי לדבר ועם מי להיות.

פתאום הבסיס הזה הופך להיות לבית וכבר לא לסתם מקום שאני נוסעת אליו כל ראשון וחוזרת כל חמישי.

אתמול לפני היציאה הביתה הודיעו לנו פתאום שיש עוצר לכל הבסיסים בצפון בגלל המתיחות בסוריה וזה היה מבאס.

גם ביקורת אכ"א וגם לא לצאת הביתה אבל באחד הודיעו לנו שנגמר העוצר וכולנו הפכנו לשמחים יותר ויצאנו לחמשוש הנחמד שלנו.

קצת תמונות מהיום-

שתהיה לכולנו שבת-שלום וסופ"ש מהנה!

והנה הגיע לו עוד סופ"ש נחמד..

השבוע התחיל בתורנות מטבח שזה דבר נוראי בשביל ילדה כמוני (הכוונה זה לילדה הכי מפונקת בעולם שמטלת הכלים בבית לעולם לא הייתה שייכת לי..)

אני נכנסת לתוך חדר חשוך שמלא בצלחות, כוסות,סירים, מחבתות והכל מלוכלך ומסריח..

ובנוסף לזה, השבוע גם לא היה את הצוות שאני אוהבת במטבח אז זה הופך את הדברים למייאשים יותר.

אבל צבא זה צבא ושם אני מתחנכת ולומדת לשטוף סירים שיותר גדולים ממני.

שסיימתי את התורנות מטבח באיזה עשר בלילה- יצאתיי החוצה וישר אחרי מקלחת ארוכה עפתי למיטה.

ביום שני יצאנו לסיור במקום שנקרא- בית לוחמי הגטאות.

הקימו את המקום הזה אנשים ניצולי שואה שמתגוררים בקיבוץ ליד והיה די מעניין אבל ההמשך של הסיור שהיה ב"רפאל" מקום סודי כזה שמייצרים פה טילים היה משעמם ברמה אחרת במיוחד לאור העובדה שלקחו לכולנו את הטלפונים לפני הכניסה ובעידן הזה- מי באמת יכול להתנתק מהטלפון שלו לרבע שניה?

שעתיים מישהו חפר לנוו על טילים שזה הדבר הכי לא מעניין בעולם ומה הקשר בין שני המקומות? הקשר הוא משואה לתקומה. 

להראות מה היה פעם ומה יש היום.

ובכל זאת, היה די נחמד לשבור את השגרה ולצאת מהבסיס לכמה שעות גם אם היה משעמם.

וביום שלישי בערב קיבלתי את ההודעה שיש לי ביום רביעי בבוקר מטווחים!  בטירונות זה היה הסיוט שלי- הנשק,המטווחים וכל מה שקשור לזה אבל בסדיר מטווחים זה הדבר הכי שטותי בעולם- הלכנו כמה דקות מהבסיס למקום עם נוף ממש יפה ופרות ברקע, טווחתי כמה כדורים בלי שאף אחד צעק עלי כמו בטירונות וזה נגמר. אפילו לא הייתי צריכה לפגוע... רק לירות וללכת. 

ולסיום השבוע הזה, קצת תמונות..

שיהיה סופ"ש מדהים לכולם ויום אהבה שמח!!!