"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

סבתא יקרה,
מצחיק אבל אף פעם לא קראתי לך בשם-סבתא.
תמיד תמיד אני קוראת לך-ללה. (קיצור של לאונורה).
כי תמיד אמרת שאת מרגישה צעירה ואת לא רוצה שהנכדים שלך יקראו לך-סבתא.
אז התרגלנו ועד היום קראנו לך-ללה יקרה.
אז, אתמול היה לך יומולדת והיום אנחנו נחגוג לך בהרכב חסר.
כולנו יודעים שמי שחסר זה סבא שלי.. לא להאמין שכבר עברה חצי שנה בערך בלעדיו.
הוא תמיד היה מפנק אותך ביומולדת- מביא לך זר ענק של פרחים, קונה לך כל מה שחפצת בו ומעניק לך ארוחה מפנקת עם כולנו במסעדה.
היום, הוא לא כאן. ראיתי סבתא, ראיתי את העצב בעינייך- להתעורר בבוקר ולהבין שהאדם הכי קרוב אליך לא נמצא כאן לחגוג איתך.
ראיתי את הדמעה בעינייך שהסענו אותך מביתך אלינו וחשבת על סבא..

אני מבינה שזה קשה, מבינה את הכאב ומבינה הכי בעולם בגלל שגם לי סבא חסר.
לכולנו סבא חסר כבר חצי שנה והלוואי שהיה אפשר להחזיר אותו לחיים.
סבתא יקרה, מצטערת שאני לא מסוגלת לבוא אליך ולהגיד לך את כל זה... לפעמים, יש דברים שאני מעדיפה רק לכתוב כאן מבינה?

מקווה שאת רואה כמה אנחנו רוצים שתהיי שמחה בכל זאת למרות הצלע החסרה, נמצאים סביבך בכל רגע ומנסים לייפות את החסר.
 אני אוהבת אותך סבתא, הכי הכי בעולם. ואני אוהבת שאת אומרת לי-דנל'ה תצחקי תמיד, הכי כיף לי שאת צוחקת.

עידכון קצר וחסר כל קשר למה שכתבתי למעלה..
ביום שני סוף סוף נפתח הסניף החדש של גאפ! מיום חמישי אנחנו נמצאים במקום שעדיין בבנייה ומסדרים את כל הבגדים במקום..

על פניו, זה נשמע קל- מה הבעיה לסדר בגדים? אבל זה הדבר ההכי מתיש בעולם.
בהתחלה פותחים מיליונים של ארגזים שבכל אחד מהם מסתתרת הפתעה חדשה והכל בתוכם מבולגן רצח,

אחר כך כל אחד לוקח ארגז ומתחיל לסדר את הדברים שיש בתוכו לפי טבלה מטומטמת שכותבת כמה חולצות צריך ובאיזה מידות.

בסופו של דבר, כולנו מוציאים את עצמנו מוקפים במיליוני ארגזים עם אלפי בגדים מסביב ואף אחד לא באמת יודע מה לעשות.

ג'ינסים זה המכה הכי קשה כי יש אלף סוגים ואלף דגמים ואתמול הפילו עלי למיין את כל הגינסים וחשבתי שעוד שנייה אני מתאבדת.
ובסוף בסוף צריך לדגם את הכל כדי שהכל הכל יהיה לפי מידות,מושלם ומדהים.
מצד אחד כולם רואים מול העיניים-כסף,כסף,כסף.
מצד שני-פעם היו לי חיים ופתאום אני כל היום תקועה בתוך חנות שבונים אותה עדיין ומסדרת בגדים!

לא האמנתי שאני אגיד את המשפט הזה אי פעם.........אבל אני לא יכולה לראות יותר בגדים!  

מקווה שהחנות תפתח כבר ואני אסדר משמרות נורמליות עם חופשים בשבוע כדי שיחזרו לי החיים!

הודעה משמחת שקיבלתי השבוע-דחו לי את הגיוס בחודש ועכשיו אני הולכת להתגייס ב-11.11!

גם תאריך מגניב וגם עוד חודש לעבוד.. (אם אני לא אתפטר עעוד לפני). 

אז יאלה..שיהיה סופ"ש נעים! ואיזה כיף לישוןןןןן הרבה!!! 

איזה מוזר שעוד יומיים כולם חוזרים לבית ספר ואני לא..

מוזר שפתאום החופש הגדול עבר כל כך מהר ושהוא בעצם ממשיך.

אין את ההתרגשות של לחזור לבית ספר ולא הייתי צריכה לקנות ספרים ומחברות-מוזר.
אני עוד צריכה להתרגל לתקופה החדשה בחיי ולעשות את הסוויץ' במוח שזהו.. עכשיו זה עבודה וצבא וכבר אין בית ספר.

איזה מוזר לחכות בתחנת רכבת לבד ופתאום מגיע האקס שלי ומתיישב לידי.
בום-הבטן שלי.
בום-הריח שלו.

בום-החיוך שלו.
אלף בומים. חצי שנה שלא ראיתי אותו ולא שמעתי ממנו והנה הוא כאן יושב לידי ברכבת..במקרה כי פספסתי את הרכבת הקודמת בשנייה בדיוק.
מוזר, אולי זה הגורל.
היום ה-25.8. ה25 זה היה התאריך שלנו שבו חגגנו כל פעם ושמחנו שצלחנו עוד חודש ועוד חודש עד שהמערכת יחסים שלנו נהייתה בלתי נסבלתי ושנינו ידענו שאנחנו נגיע לשנה וגם זה בצליעה על רגל אחת.
אז ישבתי לידו נסיעה שלמה ודיברנו וצחקנו והוא אפילו ירד מהרכבת ונתן לי נשיקה על הלחי. (חשוב להדגיש את האפילו..כי נשיקה על הלחי איתו פשוט מוזרה לי.)
ידעתי שמתישהו, אני אצטרך להתמודד עם הכאב הזה ועם מה שעברנו אז כנראה שהיום הזה הגיע.

צחוק הגורל הוא שאחרי הסגירת מעגל של הבוקר פגשתי את חבר שלו ברכבת חזרה הביתה וגם איתו דיברתי וצחקתי..ממש יום של צרופי מקרים.

ואיזה מוזר, קניתי לוח שנה חדש, עברתי כבר לחודש ספטמבר ופתאום קלטתי שהמון דברים השתנו בשנה הזאת.
עוד שבועיים ראש השנה ראשון שנחגוג בלי סבא שלי,

אין בית ספר,אין מבחנים..בעצם, הלוח שנה שלי רייקני פתאום ואין לי מה לכתוב בו חוץ מחג שמח וימי הולדת..

אז כן..יצא קצת פוסט מוזר.
הכי מוזר!!!! אני מצוננת בקיץ.. כבר שבוע וזה לא עובר..

והכי לא מתאים לי בעולם זה לעבוד בקניון כי זה עושה לי חשק עז לקנות כל הזמן דברים אז התחדשתי לי בשתי חולצות ותיק..מקווה שזה ישתלם לי במשכורת ושאני אפסיק לבזבז את הכל בקניון..

שבוע טוב חברים!  

התיק החדש והמושלם!! וסתם, צילמתי אותו עם הנעליים שלי מהנשף שיצא מגניב..