עד שהצלחתי להיות מאושרת לזמן ממושך, פתאום הדכאונות האלו חוזרים
דכאונות..סחרחורות...חוסר מוטיבציה..שוב לריב עם האישה הזאת שגרה איתי..לא הולך בלימודים..בייחוד בשנה האחרונה..
לא הולך בכלום! פשוט טיפשה.
וכשיש את כל המשברים הכואבים האלו, שוב אני חוזרת ל"תלם"
התלם השלילי כמובן.
התלם של ההתעסקות בשומן ובאכילה.
זה פשוט מגיע הכל בחבילה אחת..אני אריב עם אמא אני ישר ארגיש כישלון,אסתכל במראה ואראה את השומן עצום יותר מבדרך כלל
אני אכשל במבחן אני ישר אבין שזה כי אני שמנה.
אני תמיד חושבת על אוכל ועל צום.
גם אם אני מנסה להדחיק..גם אם אני הצלחתי סוף סוף לאכול ליד אנשים בלי להתבייש.
גם אם אני מרשה לעצמי לצאת למסיבה, עם בגדים שלא גדולים עליי בכמה מידות.
אבל כלום לא הולך זה בראש שלי.
ואם זה היה תלוי בי הייתי בכיף מוחקת הכל עכשיו.
אבל הודות לסביבה המחורבנת שבה אני גדלתי (וגדלה) אין לי מקום לטעויות, אולי אם לא הייתי כזאת רגישה הייתי מצליחה להתגבר על כל דבר קטן שזורקים לי והייתי מצליחה להמשיך כרגיל.
אם רק לא הייתי יוצרת לעצמי את המסכה של ה"לא נפגעת משום דבר" הייתי יכולה לקבל ביקורת נורמלית ולהגיד מה אני מרגישה
ואנשים לא היו יכולים להגיד לי מילה.
אם רק הייתי יכולה לשים זין על העולם..
אם רק היה לי ביטחון עצמי פנימי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
♥siv♥