כן כן אני שונאת את עצמי!
אני גם מזוכיסטית, רעה (רק אל עצמי) , חולמנית ודכאונית. אני לא אנה ולא מיה אני שתיהן!
אנה- בגלל הדיכוי למזון, והשנאה אליו אבל אני לא כי יותרמ30 שעות אני לא צמה
מיה- בגלל הבליסות אך ללא הקאות.
אני פשוט שונאת את עצמי ואת הגוף שלי וככל שאני יותר גודלת השנאה גודלת יותר ויותר.
המון זמן לא ביקרתי פה..לא מגיע לי לבקר פה..זה מקום לבנות חזקות שהתהליך נמשך אצלן הרבה זמן ושלא כל פעם מתחילות מחדש...לא מגיע לי להיות כאן! אבל את הפורקן הזה אני חייבת להוציא.
במהלך הימים אלה מאוד הייתי שבורה..חזרתי לחתכים (כאילו שזה יעזור לי בחיים להרזות..) חרטתי FAT על הרגל עם מחט ותתפלאו זה ממש לא כאב הכאב שאני סוחבת לפני בלב בהרבה יותר כואב כבר שום דבר לא כואב לי. התרגלתי להכל.
לקחתי לקסעדין (2) לפני יומיים שבימים האלו היו לי הרבה התרוצצויות וקלוריות מעטות אבל כמו תמיד אני מחזירה אותן..
אני פשוט שונאת את עצמי..הדרכתי בצופיםף שרתי במקהלה, הייתי פה והייתי שם "מאושרת" "שמחה" "מאגניבה" (כמו שנוהגים לכנות אותי במקהלה) חחח איזו מאגניבה ?! מה בדיוק מגניב בי החצי שיער סגול?! השומן?!
אני כבר למעלה משבועיים לא נשקלת..גם בגלל שהמשקל מקולקל וגם כי אין לי זין אני לא ררוצה להישקל ברגע שאני אסתכל במראה ויגיד "הגיע הזמן להישקל גם" אז אני אעשה זאת. אני כ"כ שונאת את עצמי.
עשיתי מעין רשימה חדשה פה בבלוג: ME
אולי זה קצת מאוחר מידי פתאום לעשות רשימה כאת אבל כדי שכל הקוראים יבינו על מי מדובר פחות או יותר..
אני חולת נפש, שמנה, שמתחילה לקלל את עצמה מול המראה... יש לי מטרה שאני אשיג אותה אחת ולתמיד
להרזות עד היומולדת. 14 בנובמבר תאריך מקולל אין לי בכלל ראש ליומולדת
שנה שעברה חגגתי במסעדה שגם בתקופה ההיא רזיתי והיו לי הפרעות אכילה אבל עדיין הייתי מאושרת כי רזיתי. אבל עכשיו,
עכשיו ממש אין לי כוח ליום הולדת אם אני לא מוכנה נפשית לחגיגות לעצמי אז למה שמישהו אחר בעולם הזה ירצה לחגוג לי?
אם אני שונאת את עצמי ומקללת את עצמי מול המראה אז למה שמישהו בעולם הזה יאהב אותי?
שונאת מראות שונאת מבטים...תמיד שנאתי! רוצה לישון להמון זמן, שנת חורף, כמו של דובים חח (ממ מעניין מאוד למה), ואז לקום כמו חדשה. כמישהי שלא שונאת מזון אבל לפעמים משתמשת בו בגלל הבדידות הקודרת שיש לה בבית. ואני אפרט:
יש 2 נפשות בבית:
אני? לאא מפתאוםם
אמא שלי, והחיים שלה (הטלפונים והחברות המזדיינות שלה)
אני לא ממש נמצאת בבית רק בלילות לפעמים שאני חזרת מהצופים מהמקהלה ומהעיסוקים שלי אבל בכל מצב אין לי מה לעשות פה אין כ"כ הבדל לבין שהיא נמצאת בבית או לא.
בכל מקרה אני אגיד את זה שוב אני שונאת את עצמי שונאת שונאת שונאת אבל את המזון אני שונאתי יותר!
"אם אתה לא תאהב את עצמך אף אחד לא יאהב אותך" אני רוצה להגיד דבר אחד על המשפט הזה: הוא נכון!
למרות שאומרים שהוא קלישאתי אבל ה נכון מאוד..
וזאת הייתה המטרה של הפוסט הזה. הכל בראש שלנו ו וואלה אנחנו מודעים לבעיה אבל אין דרך כלשהי לפתור אותה.
לטפל בנזלת יש רופא, לטיפול בשיער יש ספר, לטיפול בנעליים יש סנדלר, לכל איבר בגוף יש רופא אפילו ללב
....אבל דבר אחד אי אפשר לתקן:
את המוח.
עריכה 12:10
התחלתי צום לפני שעה עד יום ראשון.
הלוואי ואני אצליח לא מצתי מעל ל-30 אף פעם=\
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
♥siv♥