!!fucking patience

הממ

המון דברים עברו עליי השבוע הזה..

שכבר פשוט באלי לישון לשינה עמוקה, עמוקה מאוד שאולי בסופה אצליח לסיים כמה דברים

לממש מטרות, ואולי גם אקום רזה יותר.

החופש עצמו התחיל רשמית לפני 5 ימים בערך (למרות שהייתי עוד לפני..)

אך בכל זאת, אני מרגישה והבחתי לעצמי שבחופש הזה יהיה שינוי.

ולא רק מבחינת דיאטה..

בעיקר מבחינה נפשית,

אני רוצה לצאת, לבלות, להינות במקום להסגר בבועה הנוראית,

אני רוצה לעשות את הדברים שתמיד חלמתי, וכמובן להשלים את הפערים שהפסדתי כל השנה בגלל הה"א.

אני מאוד אובייקטיבית לגביי העניין הזה,

את כל הדברים שהפסדתי עד כה בשנה הזו היו בגלל המחשבות על אוכל, ופשוט בגלל האוכל.

אני פשוט רוצה שהוא יעלם.

הוא הורס לי את החיים, באמת.. (והלוואי וזה לא היה ככה והלוואי ולא הייתי כזאת דפוקה)

אני לא באמת יודעת מה גורם לי ליפול כל הזמן,

אולי הבדידות אבל הייתכן?

הייתכן שהבדידות גורמת לי לה"א ? אך איך זה יכול להיות זה בכלל הה"א שגורם לבדידות..

כבר אין לי מושג מה גורם למה.

לפעמים אני פשוט מוותרת לעצמי והורסת את הכל.

הקאתי היום, לא הכל כרגיל אבל הקאתי

הפעם לא ויתרתי לעצמי, היה לי בולמוס כשחזרתי מהעבודה, ירדתי לשכונה שלי והקאתי קצת שם (את השאר במקלחת)

אך למה עשיתי את זה?

לא עדיף פשוט לא לאכול את זה בכלל?

ברגעים האלו אנחנו בכלל לא חושבים מה אנחנו עושים..

בכלל לא איכפת לי מעצמי ומהגוף שלי באותו רגע, העיקר לפגוע בעצמי

באמצעות שומן.

אך רק לאחר כמה דקות אני מגלה שעשיתי טעות.

ואז נאלצים להעלים אותה כלא הייתה.

אך עדיין, זה לא עוזר

המוח עבר את הטעות וזה לא משנה מה נעשה לאחר מכן בכדי לתקן זאת.

אני כבר מגיעה למצב שאני לא סופרת קלוריות כדי לא להיות אובססיבית לעניין,

אך עדיין זה יותר גרוע, אני עדיין אובססיבית לא משנה באיזו דרך.

פעם רק צום היה באמת מקנה לי שליטה עצמית,

היום אני כבר לא יודעת..

אבל ברגע שהשליטה הזו תגיע אני ארגיש אותה..

CONTROL?

here i come..