!!fucking patience

אני מדברת על השנה האחרונה ללמודים, אני מדברת על החברים שלי שתכף יעלמו,

על האנשים היחידים שצוחקים ממני, זה הסוף להשתטות, זה הסוף למשחקים, זה הסוף של מסגרת שהממונים עליי הם אנשים מתפשרים.

זה טעימה אחרונה מהילדות.

וזה היה יותר ממשי ברגע שסיימתי את הבגרות המעשית שלי האחרונה בתיאטרון, הכל כבר נשאר בנאלי

לא שבתקופת התיאטרון היו לי חיים קלים. גם זה היה קשה, גיליתי במהלך התהליך הזה כל כך הרבה דברים, על עצמי ועל אחרים ועל יחסי הגומלין שלי איתם

אני שונאת את איך שאני. שונאת שאני קנאית, רגישה לכל דבר, ובעיקר..לא אומרת דברים שמפריעים לי. אני לוקחת איתי דברים לקבר כפי שקוראים לזה.

על היחס שלי עם אמא שלי, על היחס שלי עם אנשים אחרים, זכרים בעיקר

על היחסים איתי ועם החברה הכי טובה שלי, שלעיתים אני מרגישה שיש לי כל כך הרבה דברים להוציא עליה והגיד לה אבל זה פשוט לא יוצא,

כי בסופו של דבר היא הצודקת ואני שוב הסומה.

נמאס לי להיות הסתומה, המעופפת, ההיא שאפשר לדרוך עליה כי ה"זורמת", ההיא שאפשר אפילו להרביץ לה פיזית בחוזקה אם היה אפשר היו עושים זאת

כי גם ככה לא כואב לה כלום. נמאס לי שאנשים תלויים בי, הרי אם באמת העולם היה תלוי בי לא באמת היו מגיעים למקום כלשהו, הפסד שלל אנשים.

פשוט שונאת אותי. וזה כבר לא קשור למראה החיצוני, שמנה, רזה, יפה, מכוערת, הצלחתי להשלים עם מי שאני.

אבל..

פנימית? לא מתליחה לתקן את האופי המחורבן שלי. אבל אני כבר לא טובה כמו פעם, הגעתי למסקנה שאדם לא צריך לעזור יותר מידי לזולת

אדם צריך להיות אינדבידואלי לעצמו ובמקרה של משפחה לעזור גם לאמו.

אחרת הוא יסבול בחיים, צריך להיות שאפתן עם המון ביטחון עצמי, וכן..לשים זין על העולם, למרות שזה קשה כי לא משנה מה יגידו

בסופו של דבר לכל אחד איכפת מה חושבים עליו.

ללכת עם ראש מורם ברחוב ולגבור על אנשים כי הם כל כך קטנים

ולא לעזור ובסופו של דבר אתה נשאר חסר כל, כי בסופו של דבר אנשים זוכרים את צורת האופי שלך ולא מה שעזרת לם או היית טוב לב אליהם בעבר, כי להיות טוב לב יגרום לך רק לסבל ולהיות אדם חרע

אז זה רק מה שישאר בך.

חבל שאני לא מצליחה ליישם את זה. חבל שאני גם לא הולכת בגישה בטוחה ועצמאית.

יבוא יום ואני איישם. ואצליח לאת מהעובדה שאני כישלון בהכל ולקחת ללב כל מה שאומרים לי.

כי זה בסך הכל אנשים. 

נוטשת,חוזרת,נוטשת חוזרת.

ככה אני והמסע שלי

ככה אני והבלוג.

ככה אני והמחלה.

ככה אני.

אורי שלי, אני יודעת מי את ומה את מרגישה

אני יודעת מזה להרגיש ככה, רצון עז לשינה עמוקה

אני יודעת מזה להיות סגורה במערבולת רגשות ללא שום תכלית.

 אני יודעת,

התרחקנו

המון זמן לא נפגשנו וניהלנו שיחה על החיים ואני יודעת שהכל בגללי.

פשוט רציתי קצת להתרחק, מהבלוג, מההפרעה,מהקאות בליסות וצומות

ואיכשהוא בזמן האחרון זה הולך לי. (אפילו התחלתי לאכול ליד אנשים)

אבל הדיאטה לא, הדיאטה גרועה מתמיד וככל שאני יותר גודלת ככה גם התיאבון וככה גם אני.

אני יכולה להגיד על כצמי בודאות שאני שמנה.

ויודעים מה?

אני ממש לא מתביישת להגיד את זה בבלוג שלי

אני שוקלת 61 קילו על 1.60

שמנה אה?

אני עובדת, ואני הכי שמנה בעולם שם מבין כולם, אני במכון כושר באחד החוגים וכשאני מסתכלת במראה כולן רזות

פרט לגוש גדול באמצע...(אני)

אין לי גם כוח להסתכל בבלוגים של כולן ולקבל "השראה"

בנות ששוקלות 50 קילו על 1.70 או אפילו 1.60ואומרות שהן שמנות

לא כיף לי. זה עוד יותר מוריד לי את הביטחון ממה שהוא כבר ירוד.

לא רוצה.

לא רוצה את ההפרעה הזאת בחיים שלי, לא רוצה שהאוכל יהיה מרכז עולמי.

אני שמנה, ואני כבר מתחילה לחשוב שזה כבר המבנה גוף שלי.

עכשיו אני כבר לא מתבישת במשקל שלי. כי אני לומדת לחיות עם זה.

לא פירסמתי את זה בבלוג כי התביישתי, לא רציתי להראות את זה לעצמי

אני חייתי בשקר. שקר שרק אני סבלתי ממנו.

אורי,

את לא מבינה כמה שאת נחוצה בעולם  הזה.

כל ה"חברות" כאן שכביכול מגיבות לך, הן באמת עושות זאת מכל הלב ואת באמת חשובה להן.

אבל הן לא יודעות באמת מי את.

כמוני.

אני יודעת טוב טוב שמאחורי הבלוג הקודר והשחור מסתתרת נערה מדהימה, שמחה, בעלת אישיות נהדרת

עם חיוך מקסים שאפשר להעביר איתה דאחקות עד אור הבוקר.

אדם אנרגטי ו*חיובי*

כן, את חיובית למרות הכל

ולא בגלל הכדורים שהמטופש הזה נותן לך.

את ממשת את המטרות שלך

הצלחת בלימודים למרות הקשיים! יש לך מגוון אנשים שמעריצים אותך (ולא רק בישראבלוג)

יש לך אמא מדהימה! הלוואי עליי את סימה בתור אם.

יש לך אבא שמלווה אותך, אולי לא דמות דומיננטית אך עדיין, הוא קיים.

יש לך אחים, אח קטן חמוד ועוד אח גדול.

מבחינת כסף לא חסר לכם, את מקבלת דברים שאת רוצה.

אין שום דבר שאמור לגרום לך להרגיש בודדה וחסרת תועלת.

יש לך 2 גברים שמעריצים אותך, חושבים שאת מושכת למרות שאת לא רואה את זה.

דיי, את כוסית.

והשגת את המטרה הכי חשובה בחיים שלך.

להרזות.

את ירדת 10 קילו! את תותחית!עברת דרך לא קלה בשביל להגיע הנה אז

למה שלא תהני מזה עכשיו?! מה מפריע לך?!

כל כך קשה לך להיות מאושרת.?

לא חבל לבזבז את החיים שלך במוות?

תפנימי, יש לך הכל!

את רק צריכה לדעת להשתמש בכוח שלך..

אורי, אני תמיד אהיה כאן בשבילך.