מִתְגַּלֶּה לִי כְּמִי שֶׁשָּׁוֶה לָאֵלִים

הַגֶּבֶר הַזֶּה הַיּוֹשֵׁב נִכְחֵךְ

וּמַקְשִׁיב מִקָּרוֹב לִצְלִיל

מִדְבָרֶךְ הַמָּתוֹק

וּצְחוֹקֵךְ הֶחָמוּד; עַד שֶׁלִּבִּי

נִתָּר בְּקִרְבִּי מִרִגְשָׁה

וּמִדֵּי אַבִּיט בָּךְ לְרֶגַע נִתָּק

מִפִּי הַדִּבֵּר

לְשׁוֹנִי קוֹפֵאת אֵשׁ דַּקָּה

עוֹבֶרֶת לְפֶתַע תַּחַת עוֹרִי

עֵינַי לֹא רוֹאוֹת עוֹד דָּבָר אָזְנַי

מִתְמַלְּאוֹת רְעָשִׁים

זֵעָה קָרָה מְכַסָּה אוֹתִי צְמַרְמֹרֶת אוֹחֶזֶת

אֲנִי חִוֶּרֶת יוֹתֵר מִן הָעֵשֶֹב, אֲנִי מְחַשֶּׁבֶת

לָמוּת...

אַךְ אֶת הַכֹּל יֵשׁ לָשֵׂאת שֶׁעַל כֵּן...

[פרגמנט שנכתב על ידי ספפו, משוררת יוונית מן המאה ה-6 לפני הספירה.]