מצטטים. גם אתם יכולים. |
| 1/2009
קרנפים
דודאר: מכל מקום, העניין איננו קטלני. ישנן מחלות בריאות. אני משוכנע שאפשר להחלים, אם רוצים בכך. זה יעבור להם, האמן לי.
בראנג'א: אך לבטח נשארות צלקות! זעזוע אורגני שכזה לא יכול שלא להשאיר עקבות...
דודאר: זה חולף, אל תדאג. [....]
בראנג'א: (קם על רגליו) ואילו אני אינני משלים עם המצב הזה.
דודאר: מה אתה יכול לעשות? מה בדעתך לעשות?
בראנג'א: לעת עתה, אינני יודע. אהרהר בדבר. אשגר מכתבים לעיתונים, אחבר מנשרים ואבקש להתקבל אצל ראש העיר או אצל סגנו, אם ראש העיר עסוק מדי.
דודאר: תן לשלטונות להגיב בעצמם! וככלות הכול, אני תוהה אם יש לך זכות מוסרית להתערב בכלל. בעצם, אני מוסיף להאמין שהעניין איננו חמור כלל ועיקר. לדעתי, מגוחך הוא להשתולל בעבור מספר אנשים שביקשו להחליף את עורם. הם לא הרגישו נוח בשלהם. הרי הם חופשיים וזה עניינם.
בראנג'א: צריך לעקור את הרע מן השורש.
דודאר: הרע, איזה רע? סתם מלה נבובה! הנוכל לדעת איפה הרע ואיפה הטוב? כמובן, יש לכל אחד מאתנו העדפות. אתה חושש בעיקר לעצמך. זו האמת, אך לעולם לא תהפוך לקרנף, בכנות... חסרה בך הנטייה!
בראנג'א: ראה לאן הגענו! אם המנהיגים ואזרחי המדינה חושבים כולם כמוך, הרי שלעולם לא תגמול בלבם ההחלטה לפעול.
דודאר: וכי לא תרחיק לכת עד כדי בקשת סיוע מחו"ל. זהו עניין פנימי גרידא, והוא נוגע אך ורק למדינתנו אנו.
בראנג'א: אני מאמין בסולידריות הבינלאומית...
דודאר: אתה דון-קישוט! ואינני אומר זאת לגנאי, אין ברצוני לעלוב אותך! לטובתך אני מדבר, אתה יודע, משום שאתה ממש מוכרח להירגע.
בראנג'א: אין ספק בכך, ואבקש את סליחתך. אני חרד יתר על המידה. אתקן את דרכי. [...] לדעתך זה טבעי? בינינו לבין עצמנו, אתה חושב שזה טבעי?
דודאר: מה טבעי יותר מקרנף?
בראנג'א: כן, אבל אדם ההופך לקרנף, הרי זו אנורמליות ואין על כך עוררין.
דודאר: נו, אין על כך עוררין! אל תגזים.... [...]
דייזי: (לבראנג'א) מתרגלים לזה, אתה יודע. איש אינו משתומם עוד למראה עדרי הקרנפים המתרוצצים בחוצות. האנשים סרים הצידה ושבים לאחוז את דרכם הלאה, פונים לעיסוקיהם והיה כלא היה.
דודאר: זה הדבר הנבון ביותר לעשותו.
(מתוך מחזה האבסורד 'קרנפים' של אז'ן יונסקו)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: