Those lips that Love's own hand did make

Breathed forth the sound that said 'I hate'

To me that languish'd for her sake;

But when she saw my woeful state,

Straight in her heart did mercy come

Chiding that tongue that ever sweet

Was used in giving gentle doom,

And taught it thus anew to greet:

'I hate' she alter'd with an end,

That follow'd it as gentle day

Doth follow night, who like a fiend

From heaven to hell is flown away;

      'I hate' from hate away she threw,

      And saved my life, saying 'not you.'

הפה אשר נוצר ביד

האהבה "שנאתי" סח.

נחרדתי. אך היא מיד

עת ראתה אותי הדך,

רחמה עליי ובלשונה

הרך נזפה כי לא נזהר

וגם נקט לשון טינה,

פקדה עליו אז "אך" לומר.

וזה ה"אך" היה כיום

בהיר אחר ליל אפלה,

אל תחתיות הגיהנום

יושלך ממרום המעלה.

      שונאת, "אך לא אותך". אזי

      אודה, הצילה את חיי.

[שייקספיר, סונטה מס' 145. תרגום: אריה סתיו.]