"[...] תמיד הייתי ילדת ה"אבל". עשיתי הכל, אבל הייתה לי פוביה למילה "אבל". כאילו שהיא נבנתה מרצף של תחושות רעות, כאילו היא באה כהכנה לכל מה שאצטרך לשמוע אחריה. כל הרע, מתוך הטוב. אז "אני מוותר" זה שילוב מילים יפה. אולי אפילו שילוב מנצח. קצת פחות אומנם מ"אני אוהב". אבל אולי זה בסך הכל מנוגד זה לזה. [...] אז וויתרת על ילדת ה"אבל", וויתרת עליי. צמד המילים הזה שתיאר אותי באופן כל כך מושלם, נראה לפתע קצת עצוב. אני רציתי שבפעם הראשונה מישהו יוכל לבוא ולהפריד בין שתי המילים האלה. אתה בכל זאת בחרת לוותר על ילדת ה"אבל". אני מצידי רציתי שתוותר רק על ה"אבל"."

מתוך הבלוג הזה.