אמי מתה משום שהייתה עייפה
כה עייפה הייתה לא הצליחה
להירדם לקחה כדורים אך ללא
הועיל עד שיום אחד זה הצליח
והיא נפטרה בסתיו וקברו
אותה על גבעה מעל לכפר שלנו
בסתיו מתחת לפקעות הרקפות
ואני כעסתי עליה כפי שילדים
מתרעמים על הורים נרדמים
אבל בגשם הראשון רחמתי
וכעסתי על אלוהים שכן אין
זה הוגן מצדו להמטיר על
המתים בטרם תקום להם מצבה
הרטיבות חודרת ואמי תמיד היה
לה קר הייתי ילד וכך ילדים
חושבים ואז יצאה לרגע שמש
וקשת עמדה ונזכרתי כיצד פעם
חזרתי אחרי ניכוש עשבים בכרם
וידיי כבדות ספוגות באדמה שחורה
אמרתי אמא תראי איזה לכלוך
הייתי ילד וכך מדברים ילדים והיא
הסתכלה עלי בעיניים חומות בלתי-
נרדמות ואמרה לי בוץ זה לא לכלוך
ואז
כלומר כשחדל הגשם הראשון סלחתי
לה על תרדמתה וגם כמובן לאלוהים
אשר ממטיר על המתים בטרם מצבה
ומאז
בכל מטר ראשון אזכור אותה
אצא אל הגינה ולכבודה אחפון את
שתי ידיי אל תוך אמי האדמה
ואבכה בקול רם וניחר כדרך הילדים
שנרדמו להם הורים והם לבד וערים
בערב חורף כה רטוב וכה חשוך
עם שינה שאין בה מוות ובוץ שאינו לכלוך
יהונתן גפן
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: