בבית הקפה La Fontaine [בית קפה בסיאנה] על ידי אישה בודדה, אלגנטית, זקנה יותר ממני. בשתיקה, עצובה.

מרחוק חבורה של איטלקים פשוטים.

המזרקה מפכה. אני כותבת שירים. שוב ניסיון של שירים על "ביקור הגברת הזקנה", בלי הצלחה, משום שחוזרת "העיר העתיקה והיפה" - בהקשר זה איננה יפה כלל.

כתבתי:

ב.  

כל החלונות סגורים.

כל החזונות אטומים.

כל הזכרונות ערים,

בלילות כמו בימים.

אין לך זכות חנינה בעולם.

והכל הוכרע -

חלומותיך טובעים בים

ואת אומרת שירה.

א.

הנביא לא הלך אל ההר,

וההר לא הלך אליו.

בעולם אין ויתור ואין נס,

אין תקוה לבודדים.

הים בנינו גדול

ובים מהלכות ספינות.

אבל מה לסלעי החוף

ולדרך ספינה בלב ים?

[יומני לאה גולדברג, עמ' 469)