נערך בוורשה, בבית-ספר רגיל, משפטו של רודולף הס, מפקד מחנה אושוויץ. [...] שלג ירד על חלונות בית-הספר בפראגה, ורשה. אגב: לשלג במחנות ההשמדה היה ריח מיוחד בגלל האפר הנושר. מה יקרה לי פעם, כאשר כל העובדות האלה יתפרצו בתוכי. אני רוצה לכתוב ואינני מצליח להיפטר מן המכשולים והמעצורים שבי. כל צעד נעשה בלתי אפשרי בגלל מחצית הצעד שיש לעשות לפניו. [...] הקטגור במשפט אמר להס: 'הנאשם, אין כל אפשרות לקרוא את כתב האישום בגלל אורכו. הוא מכיל עשרים ואחד כרכים, ובכל אחד מהם שלוש מאות גיליונות דפוס ובהם תיאור פשעיך. על כן נפתח את המשפט בשאלה פשוטה: אתה מואשם ברצח של ארבעה מיליוני בני אדם. האם אתה מודה?'. הנאשם הרהר רגע, קימט את מצחו, ואחר נשא את עיניו אל השופטים ואמר: 'כן, כבוד השופטים. אני מודה. אם כי, לפי חשבוני, רצחתי שניים וחצי מיליונים בלבד.'

'לכל הרוחות הדייקניות,' אמרה איילה, ופניה מבהיקים, כדרכם בעת שהיא מתרגשת באמת, 'רק תחשוב כמה פעמים רצח האיש הזה את עצמו עד שיכול היה לומר משפט כזה.'"

"עיין ערך: אהבה", "ברונו", עמ' 93-94.