כשנחבט ראשי בדלת, צעקתי

"ראשי, ראשי" וצעקתי "דלת, דלת".

ולא צעקתי, אמא, ולא, אלוהים.

ולא אמרתי חזון אחרית ימים

על עולם שבו לא יהיו עוד ראשים ודלתות.

כשלטפת את ראשי לחשתי

"ראשי, ראשי" ולחשתי "ידך, ידך".

ולא לחשתי, אמא, ולא, אלוהים.

ולא ראיתי מראות מופלאים

של ידיים מלטפות ראשים בשמיים הנפתחים.

כל שאני צועק ואומר ולוחש הוא

לנחם את עצמי: ראשי, ראשי,

דלת, דלת, ידך, ידך.

My Head, My Head

When my head got banged on the door, I screamed

"My head, my head." and I screamed, "Door, door"

and I did not scream, "Mother," and not "God." Not did I speak

of the vision of the End of Days

of a world where there will be not heads and doors anymore.

When you stroked my head I whispered,

"My head, my head," and I whispered "Youre hand, your hand."

and I did not scream, "Mother," and not "God."

And i did not see wonderful visions

of hands stroking heads in the opening heavens.

Whatever I scream and speak and whisper is

to comfort myself: My head, my head.

Door, door. Your hand, your hand.

[יהודה עמיחי, מתוך: שירי אהבה]