מצטטים. גם אתם יכולים. |
| 3/2010
כוננות ספיגה
"ההופעות בפני הפצועים היו הקשות מכולן. בסורוקה שכב חייל עיוור עם תחבושת על עיניו. אמו החזיקה בידו. סביב מיטתו, לבקשתו, שרנו לו את 'ילד מזדקן'. המילים לבשו משמעות חדשה, אירונית וכואבת. באנו לגרום לו קצת אושר. הוא גרם לנו המון צער.
ביום שבת, היום הראשון למלחמה, הגענו, חברי 'כוורת', להופעה באולם 'אלהמברה' ביפו. הגענו מתוך אינרציה, כאילו אם נתעקש על שגרתנו, המלחמה תיעלם. שלושה אנשים קנו כרטיסים.
ההופעה בוטלה, ואנחנו התיישבנו בתפזורת בשורות הראשונות של האולם, שהדהד בריקנותו. פשנל, אמרגננו, ניצב על הבמה השוממה בףוזה שהזכירה את הגנרל ג'ורג' פטון. הוא סיפר שאכן פרצה מלחמה ושהוא צילצל לחבריו האלופים בצבא והם הרגיעו אותו ואמרו שאין מה לדאוג, צה"ל מתכנן לתת לצבאות ערב להיכנס פנימה, ואז, במכה אחת, להשמיד אותם. הוא ליווה זאת בתנועת אגרוף מוחצת. נאומו הרשים אותנו מאד. הוא השרה עלינו ביטחון ותחושה שבתוך כמה ימים הכל מאחורינו.
פשוט לא הבנו שבאותו יום לא רק ההופעה ב'אלהמברה' בוטלה - אלא גם המדינה כפי שהכרנו אותה."
[מתוך "עור התוף של קרדיף"\דני סנדרסון]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: