"אולי יפה היה אילו נפגשו אמך ואבי. בודאי היו מוצאים להם הרבה נושאים משותפים לשיחה. לא כמונו, חנה, שאנחנו יושבים כאן ומדברים על הורינו. את משתעממת?" שאל מיכאל בחרדה, וכששאל התכווצו עיניו כאילו הכאיב לעצמו בשאלתו.
"לא," אמרתי, "אני אינני משתעממת. טוב לי כאן."
[מיכאל שלי /עמוס עוז, עמ' 10]