פעם בחודש מניח הירח את עפעפיו הכבדים, ונרדם.

פעם אחת בחודש, גם זה יותר מדי.

אני בא אליך בזהירות

ברווח שבין הנשימה לבין הלמות הנשימה,

ברווח שבין הגוף לממשותו -

מישהו חופן את שמך:

חציו, עפעף

חציו, תנומה

צמרות כוכבים עושות דרכן אל הלב

בעדו חשבנו לפעום אל העולם -

יקירתי, לאן את פוסעת ברגע בו הבוקר

נושק לחלומנו הרטוב?

(יקיר בן משה מתוך "תנשום עמוק, אתה נרגש").