דת? אמנות? טבע? לא ולא. הכנסייה הפכה את הדת למחזה ציבורי תקני, והמוזיאונים עשו אותו הדבר לאמנות. אנשים רבים כל-כך התבוננו בקניון הגדול ובמפלי הניארה עד שהם הפכו קלושים, נשאבו עד תום על ידי יותר מדי עיניים טיפשיות. 
מה אפשר לספק למרחביו השוקטים של האדם היחיד? אולי עצם קרה של תרנגולת על צלחת נייר בחצות? אולי שפתון זוהר שמתקצר או מתארך על פי רצונך? אולי קן גומאייר שנטשה "ציפור" שמעולם לא הכרת? אולי זוג מגבים שרודפים זה את זה בלי תכלית כשאתה נוהג הביתה בגשם סוחף?
אולי משהו מתחת למושב בקולנוע, שהנעל שלך נגעה בו במקרה? אולי עפרונות שחוקים, מזלגות נחמדים, מכשירי רדיו שמנים וקטנים, קופסאות של עניבות פרפר ובועות בשולי האמבטיה?
כן, אלה הדברים - חוטי עפיפונים ופחי שמן זית ולבבות שוקולד ממולאים בקרם נוגט."