במבט הזה, היתה מיד מתערטלת לו, שיראה בלי שום הפרעה עד פנימי-פנימה. לאיש מלבדו לא הרשתה לראות לה ככה. גם לא לאילן. ולאברם היא נתנה, כמו המילה הגועלית הזאת, 'נותנת'; לאברם היא תמיד היתה נותנת, את כולה, כמעט מהרגע שהכירה אותו, כי היתה לה תחושה, אמונה - נו, עוד פעם. האמונות האלה שלה, משאלות הלב, האשליות, אף-פעם את לא לומדת? - שיש לה שם בתוכה משהו, או מישהי, שאפילו היא בעצמה לא יודעת בדיוק מי היא, ואולי היא אורה אבל כמו בהרכב פנימי אחר, נאמן יותר למהותה, מדויק יותר ועמום פחות, ולאברם כנראה יש דרך להגיע אליה, והוא היחיד שיכול לדעת אותה באמת ולהפרות אותה במבטו, בעצם קיומו, ובלעדיו היא פשוט לא קיימת, אין לה חיים בלעדיו, ולכן היא שלו, ולכן היא זכותו.

אישה בורחת מבשורה/דויד גרוסמן