אם אתה שואל אותם, נניח, מה השעה- הם משיבים לך בהרחבה, עם נימוקים טובים, לפי סעיפים, אלף בית גימל ודלת, ומזכירים לך שלכל מטבע יש שני צדדים ושאסור להתעלם מלקחי העבר. אחר-כך, ברכינה דידקטית כזאת, הם מחייכים ושואלים אותך מה דעתך אתה.

לפני שפתחת את הפה הם עונים בעצמם גם על השאלה הזאת, עם סעיפים והכול, ומסבירים לך שדעתך אין לה בסיס מפני שהדור שלך שטחי וכל זה. אבן על אבן הם לא משאירים אצלך, והכול- בלי לתת לך לומר אף מלה. מכניסים לך שח מט אחרי שהם בעצמם שיחקו בשני הצדדים של הלוח ושיתקו את הכלים שלך מפני שאתה אין לך כלים יש לך רק בעיות פסיכולוגיות רגישות. ובסוף הם אומרים שאתה עוד צריך ללמוד ושאתה עוד לא בשל. 

[מנוחה נכונה- עמוס עוז]