ואני נרתעתי, כי עדיין לא הספקתי להזהיר אותך שמבטים כאלה מסוכנים לי, אני פתאום מתחיל להרגיש איך הפנים שלי הם צירוף של אלפי שרירים זעירים, ואז זה בלתי-אפשרי למנוע אותם להתחיל לרעוד ולהתפרע, כי הרי הפלא הוא שכל אלה, שרירים, תאים, עצמות, עצבים, מצליחים להישאר מהודקים יחד ביומיום בתוך ישות אחת (יש דברים שאסור לי אפילו לחשוב אותם), וכמה אלפי שרירים צריכים לפעול כל הזמן במאמץ אדיר רק בשביל להחזיק זוג שפתיים במצב הרגיל, ושלא לדבר על עוצמת הסוֹגָרים שחייבים להדק בלי-הרף סביב בלוטת הדמעות, וכמה מפתה פשוט להתמוסס ולזלוג לתוכֵך ולהיות אַת עד כְּלוֹת, את מפחידה אותי, אמרתי, את רוצה לבלוע אותי ושאני איעלם בך. ואני גם נורא רעב, ייבבתי. תיקח קצת ענבים, אמרת, יתן לך כוח וגלוקוזה."

מתוך "שתהיי לי הסכין" מאת דויד גרוסמן, עמ' 195.