מצטטים. גם אתם יכולים. |
| 4/2008
"וכשאמרה את המילה המחרידה הזו,
חוורו פני אמא להרף-עין כפני מת, ואחר הסתמרה כולה, ואז היא פתחה עליה פה: "טיפת בושה אין לך!" ירקה כלפי סבתא, "וכמו שהיית בת שש-עשרה, ככה נשארת בת שישים! שום דבר לא נדבק בך מהחיים!" וסבתא עיקמה נגדה פנים ואמרה בהטעמה, ובצלילות בלתי מצויה, "ואת - כבר שהיית בת שש-עשרה היית בת שישים! מתה! מתה!" אהרון, שהקשיב לשתיהן, מייבב בפחד מאחורי הוילון בחדרו ואצבעות ידיו תקועות עמוק באוזניו, חש ששתיהן צודקות, ובעיקר סבתא, כי אמא שלו באמת חיה כך, כמו שסבתא אמרה, כאילו שהחיים עשויים רק מטיט של אסונות.
כי מה זה האושר, אמרה פעם אמא שלו ליוכי, בליל הכוויה הגדולה, הרי זה רק רגעים."
[מתוך ספר הדקדוק הפנימי, מאת דויד גרוסמן]
(אה ו,
אני יודעת שזה לא בדיוק ה"רגע" של הקטגוריה, אבל זה עדיין מתאים, נכון?)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: