מצטטים. גם אתם יכולים. |
| 5/2008
"זה האסון של השירים והסיפורים.
את קוראת יצירות של יוצרים ונדמה לך שאת גדולה כמוהם. שקרנים גדולים הם
הסופרים והמשוררים. מוכרים לך סמים, אופיום, הראש שלך עולה לעננים ואת
שוכחת שרגליך תקועות בבוץ."
"מה לא הוגן כאן?" ביקשתי לדעת כמתגוננת מפני מישהו שמבקש לתקוף את הגדר החתומה שלמדתי לחיות מאחוריה.
"אני
לא טיפחתי חלומות כמוך. מישהו או משהו בא עם החלום המטופש הזה וזיין לי את
השכל. אני הוזה והכל נראה ונשמע אמתי. אפילו את חבטות הכדור אני שומעת,
ואני רואה את הזיעה על מצחו של הגבר, ומרגישה איך כף ידי מתעלפת ומתעוררת
בתוך ידו. ולבסוף הכל מתפוצץ כמו בועות של שתן באסלה."
"החלומות," דקלמתי, "הם סחורה ככל סחורה אחרת. רוב בני האדם בוחרים חלומות לפי הכיס שלהם.""
"אני צריך ללמוד עברית," אמר אל הים. אולי לא שמע את דברי בשאון הגלים.
"הודא שולטת בעברית," אמרה לו מרי. "היא מסוגלת לדקלם את המשוררים העברים בעל פה."
"אין לי כסף בשביל לשלם."
מרי חייכה. במגבת העוטפת אותה דמתה לתגרנית כפרית במיקוח ממולח. "הודא תרשום את החוב," אמרה.
הוא הסתכל בעיני. העזתי לחייך אליו אבל הסמקתי וראשי צנח מיד.
"פעם אשלם הכל," אמר. "זה יהיה הרבה?"
שירטטתי באצבעי קו רועד בחול על הקוים המטושטשים שלו. "כמעט בחינם."
עיניו
שבו אל הים. כל החיים לא היה לי די כסף, עבדתי קשה כדי לא לגנוב." והוא
צחק ופנה אלי. "אבל שפה אני מוכן לגנוב. ודוקא שׂפָה לא יכולים לגנוב,
נכון?"
"שפה מלקטים לאט-לאט בעבודה קשה."
"אני יודע לעבוד קשה.
כשהייתי בן חמש אמרו לי לכבס בעצמי את הבגדים שלי. אפילו לא נתנו לי כיסא
והכיור היה גבוה. מישהו היה צריך לפתוח לי את הברז והייתי מכבס בלי לראות
את הבגדים כמו פסנתרן שמנגן בלי..."
"תוִים."
"בלי תוִים, כן, אני יודע את המלה, רק שכחתי רגע -
זאת מילה יפה."
[מתוך חצוצרה בואדי מאת סמי מיכאל.]
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: