זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,

את זוכרת אותי הגברת עם הנילון הכחול?

את עמדת לך שם בין הזז לטולסטוי מחפשת ספר,

ואני ממול, בעם עובד, נשען על ברנר,

בחורה יפה, עם משקפיים, שיער אסוף למעלה, גוף בסדר.

הלכתי אחרייך עד סימן קריאה, אורות היריד ריצדו מעלינו

כשארזו לך ויזלטיר ויאיר הורביץ וחוברת,

ורק וירג'יניה וולף הפרידה בינינו.

ואת המשכת ללכת,

מלאה ספרים.

זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,

את זוכרת אותי הגברת עם הנילון הכחול?

נפגשנו שוב בדביר, רכשת את לאה גולדברג,

שקית נייר נפלה על הבטון,

ואני ניגשתי אלייך: "הי תסלחי לי גברת,

נפל לך עגנון."

אבל את כבר בסטימצקי,

מחפשת אלף מאהב בית יהושע,

ומכוונים אותך לשוקן, ואני אחרייך קבוע.

לא הרגשתי נוח כשראיתי איך

את קונה את כל היריד ואני לא.

אז ירדתי על איזו הוצאה דתית וקניתי קסוטו וכל כתבי

מישהו וחוברת הורוסקופים אדם ומזלו.

נעלמת לי על יד דוסטויבסקי,

חשבתי שלא אראה אותך שוב,

מהדקת את פרנץ קפקא אל שדך השזוף,

מלאה ספרים.

זה קרה ביום השני של שבוע-הספר העברי בכיכר מלכי ישראל,

את זוכרת אותי אינטילגנטית?

פתאום הגיע אחד גבוה, עם שפם,

מנפנף את הרמן הסה וצוחק כמו אידיוט.

והוא חיבק אותך, והוא נישק אותך,

והוא עזר לך עם השקיות.

שניכם התרחקתם בצעדים קלילים

לכיוון ספריית הפועלים

ואני נשארתי לבד

בהוצאת הקיבוץ המאוחד,

מלא ספרים.

[יהונתן גפן ודני פאר, מתוך "שיחות סלון", מתוך "יהונתן גפן - על הקרשים: קטעים מהופעות", עמ' 76-77.]