לעולם איננו אוהבים איש. אנו אוהבים אך ורק את הרעיון שאנו יוצרים לנו ביחס למישהו. מה שאנו אוהבים אינו אלא מושג שלנו, ובסופו של דבר את עצמנו אנו אוהבים.
דבר זה נכון בכל סולם האהבה. באהבה המינית אנו מחפשים הנאה שניתנת לנו בתיווכו של גוף זר. באהבה השונה מזו המינית, אנו מחפשים הנאה שניתנת לנו בתיווכו של רעיון שלנו. המאונן הוא שפל, אך לאמיתו של דבר המאונן הוא ביטויו ההגיוני המושלם של האדם המאוהב. הוא היחיד שאינו מתחזה ואינו משלה את עצמו.
[מתוך: ספר האי-נחת / פרננדו פסואה]