מצטטים. גם אתם יכולים. |
| 6/2008
האיש עם העיניים היפות
כשהיינו ילדים
היה בית מוזר אחד
כל התריסים היו
תמיד
מוּרָדִים
ואף פעם לא שמענו משם
קולות
והחצר הייתה מלאה
במבוק
ואהבנו לשחק בתוך
הבמבוק
מעמידים פנים שאנחנו
טרזן
(על אף שלא הייתה
ג'יין).
והייתה שם
בריכת דגים
גדולה
מלאה
בדגי זהב השמנים ביותר
שראית
והם היו
מאולפים.
הם היו באים אל
פני המים
ולוקחים חתיכות
לחם
מהידים שלנו.
ההורים שלנו
אמרו לנו:
"אף פעם אל תתקרבו
לבית הזה".
כך שבטח
הלכנו.
תהינו אם חי שם מישהו.
חלפו שבועות
ולא ראינו
אף אחד.
ויום אחד
שמענו
קול
מהבית
"חתיכת זונה
מחורבנת!"
זה היה קול של
גבר.
והדלת
הקדמית
של הבית
נזרקה בכוח
והאיש
יצא
החוצה.
הוא החזיק
ביד ימין
שלו
בקבוק ויסקי.
היה כבן
30.
היה לו סיגר
בפה,
היה זקוק לגילוח
שערו
פרוע
ולא מסורק
והוא היה
יחף
בגופיה
ומכנסיים.
אבל עיניו
הבהיקו
הן זהרו
בבהיקות
והוא אמר
"היי אדונים
קטנים,
מבלים יפה,
אני
מקווה?"
והוא זרק
צחוק קטן
וחזר
חזרה אל תוך
הבית.
עזבנו,
הלכנו חזרה לחצר
של הורי
וחשבנו
על זה.
ההורים שלנו,
החלטנו
רצו
שנתרחק
משם
בגלל שהם
לא רצו
שנראה איש
כזה,
איש
חזק וטבעי
עם
עיניים
יפות.
ההורים שלנו
התביישו
שהם
לא
כמו
האיש הזה,
זה למה הם
רצו
שנתרחק.
אבל
חזרנו
לבית הזה
עם הבמבוק
ודגי הזהב
המאולפים.
חזרנו
הרבה פעמים
הרבה
שבועות
אבל יותר לא
ראינו
או שמענו
את האיש.
התריסים היו
מורדים
כמו תמיד
והיה
שקט.
ואז יום אחד
כשחזרנו
מבית ספר
ראינו את
הבית.
הוא נשרף
כולו,
לא נשאר
כלום,
רק יסודות
עשנים
שחורים ומעוקמים
והלכנו
לבריכת הדגים
ולא היו
בתוכה
מים
ודגי הזהב השמנים
הכתומים
היו מתים,
יבשים.
הלכנו חזרה
לחצר של הורי
ודיברנו על
זה
והחלטנו
שההורים שלנו
שרפו את הבית
שלהם,
הרגו
אותם
הרגו את
דגי הזהב
בגלל שכל זה
היה יותר מידי
יפה,
אפילו יער
הבמבוק
נשרף.
הם
פחדו
מהאיש בעל
העיניים
היפות.
ופחדנו
שמשך כל חיינו
יקרו לנו דברים
כאלה,
שאף אחד
לא ירצה
שמישהו
יהיה
כזה
חזק
ויפה,
שאחרים אף פעם לא
יַרְשׁוּ את זה,
ושהרבה
אנשים
יצטרכו
למות.
*
צ'ארלס בוקובסקי, מתוך "עד שהאצבעות יתחילו לדמם".
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: