גויסנו, כמו כל החטיבה, ובמשך 115 ימים ארוכים נותרנו מגויסים, תחילה ברמת הגולן ואחר כך משני עברי התעלה, כחלק מאוגדת שרון. ואולם, כל אותו זמן נשארה רוחנו אזרחית להפליא, כמעט אזרחית להכעיס. היא ניצלה כל סדק החומת הצבאיות כדי לפשוט מעליה בזריזות את המדים, גם אם הגוף נאלץ להמשיך וללבוש אותם; היא עטה על כל שהות, על כל רגע פנוי ממטלה צבאית, כדי לשוב למצבה הטבעי, האזרחי, החופשי.

זאת היתה מחאתה החשאית כנגד המלחמה שבה מצאנו את עצמנו, כנגד הצבאיות עצמה. בתוך הזמן המגויס, המשמים והמתמשך, כיתרנו לנו כיסי אוויר לנשימה, כיסי התנגדות. היינו חיילים לכל דבר, אבל רק למראית עין."

עלי מוהר, מתוך ההקדמה ל"פלוגה גימל, מחלקה שלוש: רשימות ורישומים ממלחמת יום הכיפורים", שלו ושל דוד טרטקובר.