שב דאנבאר ושאל את קלווינג'ר. "ככה." הוא הקיש באצבעותיו. "שניה קודם נכנסת למכללה כשריאותיך מלאות אוויר צח. היום אתה אדם זקן."

"זקן?" שאל קלווינג'ר בתימהון. "על מה אתה מדבר?" "זקן."

"אני לא זקן."

"אתה סנטימטרים מהמוות בכל פעם שאתה יוצא למשימה. כמה יותר זקן אתה יכול להיות בגילך? חצי-דקה קודם נכנסת לבית הספר התיכון, וחזייה בלתי-רכוסה היתה עבורך גן-עדן שליותר ממנו לא קיווית. רק חמישית-שניה קודם היית ילד קטן עם עשרה שבועות של חופש גדול שנמשך מאה-אלף שנה ועדיין הסתיים מוקדם מדי. זיפ! הן חולפות כמו טיל. לעזאזל, באיזו צורה אחרת תוכל להאט את הזמן?" דאנבאר היה כמעט נרגז כשסיים.

"ובכן, אולי זה נכון," ניכנע קלווינג'ר באי-רצון. "אולי חיים ארוכים באמת חייבים להיות מלאים הרבה מצבים בלתי-נעימים כדי להראות ארוכים. אבל אם כך, מי בכלל צריך אותם?" "אני," אמר לו דאנבאר.

"למה?" שאל קלווינג'ר.

"מה יש מלבדם?"

"איך יכולתי ללמוד קרוא וכתוב?" תבע צ'יף וויט האפוט בתוקפנות מדומה, בהרימו את קולו שוב על-מנת שדוק דניקה ישמע. "בכל מקום בו נטינו את אוהלנו, הם קדחו באר נפט. בכל פעם שקדחו באר, מצאו נפט. ובכל פעם שמצאו נפט, הכריחו אותנו לארוז את אוהלנו ולנוע למקום אחר. היינו מטות-קסם אנושיים. לכל משפחתנו היתה נטיה טבעית למירבצי נפט גולמי, ועד מהרה רדפו אחרינו טכנאים מכל חברות הנפט בעולם. נענו ללא הפסקה. היתה זו, אני יכול לומר לך, דרך מחורבנת לגדול. אני לא חושב שביליתי למעלה משבוע במקום אחד."

זכרונותיו המוקדמים ביותר היו כגיאולוג.

"בכל פעם שנולד וויט האפוט נוסף," הוא המשיך, "היתה הבורסה גואה. עד מהרה עקבו אחרינו צוותות-קידוח שלמים, על כל ציודם, רק כדי להקדים אלו את אלו. חברות החלו להתמזג רק כדי שיוכלו לקצץ במספר האנשים שהיה עליהם להצמיד אלינו. אבל ההמון שמאחורינו הוסיף לגדול. מעולם לא זכינו לשנת-לילה שלווה. כשעצרנו, עצרו הם. כשנענו, נעו הם, קרוניות-מזון, בולדוזרים, עגורני-קידוח, גנרטורים. היינו גאות עסקית מהלכת, והתחלנו לקבל הזמנות מהמלונות הטובים ביותר, רק בגלל היקף העסקים שהיינו מושכים איתנו העירה. כמה מההזמנות האלו היו די נדיבות, אבל לא יכולנו לקבל אף אחת מהן משום שהיינו אינדיאנים, וכל המלונות הטובים שהזמינו אותנו לא קיבלו אורחים אינדיאנים. הפליה היא גזעית היא דבר נורא, יוסאריאן. באמת. דבר נורא לנהוג באינדיאני הגון ונאמן כאילו הוא כושי מלוכלך, יהודון או מקרון." צ'יף וויט האפוט הניד ראשו בתוכחה.

[מילכוד-22, ג'וזף הלר.]