מצטטים. גם אתם יכולים. |
| 6/2008
"מי אני, רוי?"
רוי: "אח הלילה הכושי. השלילה שלי. בוא ללוות אותי לעולם שמתחת. קדימה."
בליז: "אתה רוצה שאקח אותך מכאן?"
רוי: "כן. קדימה."
בליז: "אבוא לקחת אותך בקרוב. כל מה שאני רוצה נמצא בסוף שלך"
רוי: "אני יכול לשאול אותך משהו, אדוני?"
בליז: "אדוני?"
רוי: "איך זה אחרי?"
בליז: "אחרי..."
רוי: "אחרי שהסבל הזה נגמר."
בליז: "גהנום או גנעדן?
כמו סן פרנסיסקו."
רוי: "עיר. יופי. פחדתי שזה יהיה גן. אני שונא את החרא הזה."
בליז: "עיר גדולה. מכוסה בעשבים, אבל עשבים פורחים. ובכל מקום יש מנופי
הריסה ומשהו חדש ועקום באלכסון משם. חלונות חסרים בכל הביניינים כמו
שיניים שבורות. רוח חולית, ושמיים גבוהים, אפורים, מלאים עורבים."
רוי: "ישעיהו."
בליז: "ציפורני הנבואה, רוי. ערמות אשפה, אבל מלוטשות כמו אבני אודם ולבה
שחורה ופסי ריר פרות בצבעי יהלום ברוח. וכולם לובשים שמלות של בלנסייגה עם
זרים אדומים וארמונות ריקודים שטופי מוזיקה ואור וטומאה גזעית ובלבול
מגדרי - וכל דמויות האל קריאוליות מולאטיות, חומות כמו פתחי נהרות.
גזע, טעם, והיסטוריה, מנצחים סוף סוף.
ואתה, אתה לא שם, רוי."
רוי: "וגנעדן?"
בליז: "זה היה גנעדן, רוי."
רוי: "בחלומות שלך!
מי אתה?"
בליז: "השלילה שלך."
רוי: "אני מכיר אותך. אתה שום דבר."
מתוך: "מלאכים באמריקה" \ טוני קושנר
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: