"מתחילות ההתלבטויות המשפחתיות המוכרות והמיותרות של הפיזור הביתה ושל המטלות השונות.יש לנו "שבעה" על הראש. כל ריטואל כזה חושף מיד את מבני הכוח הפנימיים: אבא ואמא מחכים בעליבות לאברום, בעלה של צילה, שיסיע אותם לבית של סבתא. הם לא מעיזים לצייץ. הייתי רוצה לגשת לאמא ולחבק אותה, אבל אני לא יודעת איך עושים את זה. פשוט ניגשים אליה ו- ומה? כורכים יד סביב הצוואר? שתי ידיים סביב המותניים? מה אומרים? ואולי עדיף לשתוק ולא להסביר? החליפה החומה המקומטת נראית לי כמו המקום היחיד שעליו הייתי רוצה להניח את הראש. נראה לי שהכל היה משתתק שם. הנה העיניים שלנו נפגשות ואמא מחייכת אלי במבוכה בשיניים קטנות. גם אני מחייכת, יודעת שלא אעז לעשות דבר. את לא באמת צריכה את החיבוקים האלה, נכון? את כבר לא ילדה קטנה."

<יצר לב האדמה / שהרה בלאו>