גילברט צחק והידק את אחיזתו ביד הנערית שענדה את טבעתו. טבעת האירוסין של אן היתה מעגל של פנינים. היא סירבה לענוד יהלום.

"מעולם לא אהבתי יהלומים, מאז שגיליתי שגונם איננו הארגמן המקסים שעליו חלמתי. תמיד הם מזכירים לי את אכזבתי הישנה."

"אך הפנינים מסמלות דמעות, כך אומרת האגדה העתיקה," מחה גילברט.

"אינני פוחדת מכך. ודמעות יכולות להיות גם של אושר, כמו של עצב. ברגעים המאושרים ביותר שלי עמדו דמעות בעיניי - כשמרילה אמרה לי שאוכל להישאר בחווה הירוקה - כשמתיו נתן לי את השמלה היפה הראשונה שהיתה לי מימיי - כששמעתי שאתה עומד להחלים מן המחלה. תן לי איפוא פנינים לטבעת אירוסינו, גילברט, ואני אקבל באהבה את צער החיים עם שמחתם."

[בית החלומות של אן, לוסי מוד מונטגומרי.]