מקל ואבן ושביל שאבד
זה סוף המסלול, זה טיפונת לבד
זהו שבר זכוכית, זה חיים וזה אור
וזה לילה זה מוות
זה חום וזה קור
זה העץ שפורח
זה שועל על הדרך
ניצן נפתח
וציפור מזמרת

זהו יער הרוח
זה סתיו וזה סלע
ושריטה ומכה

יש דברים שכאלה
והרוח נושב לו חופשי על הדרך
זה האור החלל האוויר והארץ

והגשם יבוא וישטוף כל כאב
זה המתח שתם, זו שמחה שבלב

כתף, מקום
הבשר והעצם
הסלילה של הכביש
השריקה של האבן
וטפטוף של טיפה
ונצנוץ של זהב
והטווח של החץ
ההימור והקרב
ותחתית הבאר
והשביל שאבד
זהו סוף המסלול
זו טיפונת לבד

חנית
מסמר
נקודה וניתור
וטפטוף וטיפה
זה הוא סוף הסיפור
משאית עמוסה
אור הבוקר הרך
ובאופל הליל
יריה של אקדח

ושיכשוך הנהר
ונצנוץ הכוכב
והפחד בפנים
זה אבוד וזה שב
השרטוט של הבית
הגוף במיטה
והבוץ והבוץ
והאוטו נתקע

לצוף, לשחות
להמשיך - לא לשקוע
ומעוף הכנף
חילזון, נץ גבוה
ואדום של התות
של האור
של האש
אם נחיה לא נמות
לא נמות כי נחיה

מקל ואבן
ושביל שאבד
זה הוא סוף המסלול
להיות כאן לבד.

["והגשם יבוא", במקור: אנטוניו קרלוס ז'ובים, תרגום: עלי מוהר
ויש גם ביצוע נהדר-נהדר של גידי גוב ומיקה קרני]