"בחדר שהאם עזבה נשארו כל הדברים שלא היו חשובים מספיק בעיניה בשביל לטרוח לקחת. והבת, ילדה בגיל כיתה א', מסתובבת בחדר הזה כמו במקדש. נוגעת בבדים, מריחה את הבשמים. בארון נשארו שמלות בכל הצבעים.
"אני עומדת ביניהן", כותבת הריסון. "אני תוחבת את ראשי מתחת לאחת מהן ומניחה לה ליפול סביבי כאוהל צהוב, אוהל שצבעו כצבע השמש וריחו ריח פרחים. אני מצמידה את פני אל האריג החלק, היפה פי מאה מכל דבר אחר בבית הזה. אם שמלה כזאת לא היתה ראויה להילקח, איזה סיכוי היה לי?"
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: