"אנחנו פוגעים זה בזה פגיעות קשות כל כך משום שאנחנו כמהים כל כך לאהבה.
אנחנו מאמצים בקלות השקפות שמצירות את האדם כיצור תאב כוח; אבל אנחנו אומרים מעט על כמה הוא ייצור תאב אהבה. את האהבה אנחנו רוצים להשאיר נקייה. אנחנו לא אהבים שיזכירו לנו את הרצון הנואש הזה להיטמע בזולת ולהטמיע אותו בנו. אנחנו לא אוהבים לזכור שהאלמנט האגרסיבי הזה הוא לא זר לאהבה, הוא עצם עצמה. שאהבה היא בו בזמן גם הרצון לבלוע וגם הרצון להיבלע. זה בעצם אותו הדבר."
[ילדות של אבא\ גדי טאוב, מוסף הארץ]