לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


מצטטים. גם אתם יכולים.

Avatarכינוי: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2008    >>
אבגדהוש
1234567
891011121314
15161718192021
22232425262728
2930     




הוסף מסר

6/2008

הוא נולד למשפחת קימל


הוא נולד למשפחת קימל עצוב ומיותר,
ומייד שינה את שמו ליודוקוליס ליפשיץ כפעולת תגמול.
הוא נולד בכפר כל כך קטן
שאם הייתה שם חתונה
אז החתן היה גם הכלה.


אביו ואימו היו הוריו היחידים,
דבר שהשפיע עליו קשות למשך כל חייו.
הם כמובן ניסו לעודד
את בנם המיואש ואמרו לו:
"התעודד בננו, המצב יכול להיות הרבה יותר גרוע".
אז הוא התעודד,
והמצב באמת נהיה יותר גרוע.

מול ביתו הצנוע, היה צריף דל ורעוע,
ובו גרה ילדה דלה ורעועה
כל יום היא הייתה
משחקת ליד ביתה בתופסת, לבדה.
ויודוקוליס היה מבחין בה בפה צוחק,
אך היא הייתה
מביטה בחיוך שביר,
ובקול רך ועדין אומרת לו "חליק!!!"
קראו לה סילביה באמפר, אם
קראו לה, כשקראו לה.

אך המזל אזל ואסון מצער תקף את משפחת קימל:
אביו של יודוקוליס שהיה אלוף אסיה בדוק,
נפצע קשה לאחר שנפל על דוקיו.
לשמע השמועה הנוראה חלתה אימו של יודוקוליס במחלה
וטרינרית קשה, וגדל לה זנב.
יודוקוליס הבין שעליו לשאת את עול המשפחה על כתפיו,
הוא לא היסס לרגע, וברח מהבית.

הוא נדד ימים ולילות, ללא אוכל, ללא מזון וללא כלום.
עד שיום אחד, הבחין בזקן עומד
על אם הדרך ובוכה. שאלו יודוקוליס בפה צוחק:
מה לך זקן כי תבכה ללא מעצורים?
אמר לו הזקן בפה עונה: הלכו לי הברקסים!
חוץ מזה יש לי קוץ ברגל. הוציא אלו
יודוקוליס את הקוץ, ושם לו חדש.
הזקן אמר: איי! ונעלם.

אותו הלילה שכב יודוקוליס על אם הדרך, והיא נתנה לו.
ובעוד קורי שינה וסתם לכלוך
עוטפים את פניו, דמותה של סילביה באמפר,
הילדה הקטנה מהכפר הקטן, אהובת נפשו, צצה
ועלתה אל מול עיניו,
לבושה במכנסי התעמלות, נעלי פלדיום ותחבושת אלסטית,
שיערה הנושר התרומם ועף לו ברוח,
ידיה הושטו לעברו וכמעט נגעו בו ופתאום…

פתאום הרגיש יודוקוליס יד רכה מלטפת את כל גופו.
הוא פקח את עיניו בפה צוחק, ולצידו
מצא את הזקן, והוא מאוד מאוד מאוד חברותי.
פנה אליו הזקן אליו ואמר לו: אם תמשיךככה, תרחיק לכת יא שמנדריק!

בנה לך מכולת,ושם תמצא את אושרך!

לא עברו עשרים שנה
(עברו חמש עשרה)
ויודוקליס ניצב מעל הדוכן,
בעל מכולת גאה ומאושר.
ומדי יום ביומו, ולפעמים גם באמצע השבוע,
הייתה באה אליו סילביה באמפר,
ובקולה העדין אומרת לו: יש`ך איזה שמנת, לבן? והולכת לדרכה.
גבינה 9%? והולכת לדרכה.
19%? והולכת לה לדרכה.

ואז עלו המחירים, והקונים הפסיקו לבוא.
ואבק כיסה את החנות, ועכבישים וג`וקים

מצאו את ביתם מול הלחם והחלב,
הלבן והשוקולד, היין והמצופה,
ופניה הזוהרים של סילביה באמפר

לא נראו שוב ליודוקוליס, רק הזיכרון נשאר.
ובלילות חורף קרים, יושב לו
יודוקוליס עצוב ומיותר

ושר...

 

[סיפור המכולת\כוורת, מתוך "סיפורי פוגי"]

נכתב על ידי , 20/6/2008 21:45   בקטגוריות מוסיקה, שונות, כוורת, נוף  
6 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



88,057

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לTsetata אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Tsetata ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)