בַּצִּלְצוּל וּבַצְּחוֹק

גַּם סִפֵּנוּ נִרְגָּם.

בְּעִפְעוּף חַלוֹנֶיהָ נִצֶּבֶת הָעִיר

מוּל גֵּאוּת הַיָּמִים וְחַגָּם.

כְּאוֹרְחִים אֲלֵיהֶם עוֹד נִסַּע.

בַּשָּׂדוֹת הַכְּחֻלִּים,

שֶׁגָּבְהוּ מִדַּעְתֵּנוּ,

שׁוּב הַשֶּׁמֶשׁ תָּלְתָה עֲרִיסָה,

זִכָּרוֹן לְשַׁחְרִית יַלְדוּתֵנוּ.

וְאֵיכָה לֹא נִתְעֶה בַּדְּרָכִים,

וְהַדֶּרֶךְ כֻּלָּה מְסֻנְוֶרֶת,

מֵהִבְהוּב זְגוּגִיוֹת וּפַחִים,

מִלִבְלוּב הַיָּפָה הָעוֹבֶרֶת.

הָהּ, עִבְרִי בִּשְׂמָלוֹת כַּפְרִיוֹת,

בִּטְרָקְלִין הַמַּרְאוֹת שֶׁרִמָּנִי.

לָךְ כָּלִים מֵאֲבַק סִפְרִיּוֹת

גִּבּוֹרִים נִשְׁכָּחִים שֶׁל רוֹמַנִים.

וּמַכֶּה בִּי צְחוֹקֵךְ הַפָּשׁוּט

וְתוֹלֵשׁ מִלִּבִּי אֶת הַדֶּלֶת

וְשׁוֹטְפוֹ בִּרְכִילוּת, בְּפִטְפּוּט,

בִּתְחִיַּת שְׁעוֹנִים וּמְטֻטֶּלֶת.

וְהָרְחוֹב שֶׁגָּדַל לְלֹא חֵיק

מִפֶּחָם וּמִטִּיחַ קוֹרֵא לָךְ.

שׁוּק אַדִּיר, כְּאַתְּלֵט מְשַׂחֵק,

שַׁלְשָׁלוֹת לִכְבוֹדֵךְ קוֹרֵעַ.

וְטוֹפֶפֶת גִּנַּת הָעִיר,

כְּכִבְשָׂה בְּלִבְנַת הַצֶּמֶר.

וְהַבֹּקֶר בָּהִיר, בָּהִיר,

כָּאָמוּר בְּרֵאשִׁית הַזֶּמֶר."

[בֹּקֶר בָּהִיר/ נתן אלתרמן]