אחרי שכולם הולכים אני נשארת לבד עם השירים,

חלקם שירים שלי וחלקם של אחרים.

שירים שכתבו אחרים אני אוהבת יותר.

אני נשארת בשקט ומחנק הגרון משתחרר.

אני נשארת.

לפעמים אני רוצה שכולם ילכו.

לכתוב שירים זה אולי דבר נעים.

אתה יושב בחדר וכל הקירות מתגבהים.

הצבעים נעשים עזים יותר.מטפחת כחולה הופכת לעומק באר.

אתה רוצה שכולם ילכו.אתה לא יודע מה איתך.

אולי תחשוב על שני דברים או יותר.

אחר כך הכל יעבור ותהיה גביש טהור.

אחר כך אהבה. 

[דליה רביקוביץ']