נורא. וגם מפוזרת, מאותה סיבה. אני לא אמרתי לך את הסיבה, מאותה סיבה שאני מפוזרת כל-כך ומוזרה בזמן האחרון. אז תדע לך - חסר לי מישהו. חסר לי מאוד מאוד. נשאר מקום ריק, אתה מבין? (בכאב אמיתי). אתה חושב שאתה יכול להבין את זה? אין לך מושג (לחלון) כמה שהמישהו הזה חסר לי... כל המקומות האחרים דווקא תפוסים, יש כל מיני דברים בעולם. מחשבות. פחד. אבל מקום אחד נשאר ריק. ו... כשאני נזכרת בזה אני נעשית נורא מוזרה (בוכה חרש). מה רצית קודם? מה זה היה? פתאום אני שוכחת הכל חוץ מהמקום הריק הזה שנשאר, כי הוא כל הזמן ריק, וכל הזמן ריק וריק!!

(מתוך מחזה גנוז מאת תרצה אתר שנקרא "רעב אחר".)

בחנות העוגות צפיפות רבה. יום ה' בשבוע. הכל קונים ומתכננים תכנוני הארחה. קניתי עוגת משמש. בתי ואני אוהבות עוגת משמש. בעלי אינו בררן. בני הקטן אינו אוכל עוגות כלל. לפעמים עוגת שיש, שחור-לבן. הוא מביט בעוגה, באכלו, ואומר פתאום: אמא, אני אמיתי?

השאלה מפחידה. תמיד שאלות מפחידות. ושאלות מפי ילדים, על אחת כמה וכמה.

בוודאי שאתה אמיתי.

ואת?

גם אני. כולנו. כל המשפחה.

רק המשפחה שלנו?

לא. כל המשפחות.

ולמי שאין משפחה?

גם הוא אמיתי.

וחיה?

אמיתית.

וצעצוע?

הוא צעצוע אמיתי. אבל הוא לא חי.

מה זה חי?

נושם. מרגיש. שכואב לו. שנעים לו. פעם כך, פעם כך. ככה.

העוגה הייתה אמיתית?

זאת שאכלת עכשיו? כן.

אז כאב לה?

לא. כי היא הרי לא חיה. היא עוגה.

ותרנגולת?

קודם היא מתה. אחר כך אוכלים אותה.

וכשאריה אוכל איילה?

כואב לאיילה.

למה?

אני כבר על סף דמעות.

בחיים זה ככה (פתגם פולני עתיק).

לאחד כואב והשני רעב והרעב אוכל את השני, ככה זה בחיים, לפעמים. לא תמיד. ועכשיו לך לחדר לשחק, אני עייפה.

מתוך סיפור של תרצה אתר. פורסם אתמול במוסף "7 לילות" של ידיעות אחרונות.

קעור מבטי כל היום

לשתות כל דבר זורח.

נפלא מבינתי תמיד

איך אין אדם אחר בוער כל כך אל זה,

איך אנשים הולכים...

רואים ירח...

מנהלים שיחה שקטה על מזג האויר...

אצלי כל פרח הוא סכוי

שיהיה פתאום שנוי

נשגב, כביר, בלתי מצוי,-

אצלי

כל

פרח...

תרצה אתר

מתוך "עיר הירח".

שבר את ליבי.

עד רדת הערב, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד רדת החושך. גשם, הקשב
לנשים הצופות בוילון.

גם לנו אדמה שמחכה
למשהו מלמעלה.
גם בנו יש אימה וזעקה
למשהו פורח... וכן הלאה...

עד סוף השבוע, גשם.
הקשב לנשים בחלון,
עד קץ השבועיים. גשם, הקשב
לנשים העומדות ומחכות.

גם לנו בחצר גינה קטנה
ריקה מזוהר דשא.
גם אנו מצפותעד אין בינה
למשהו ברוך כמו הגשם.

גם בתוכנו מחכה, שותקת,
חלקת ארץ קטנה, חרבה.
והגשם שלנו איחר לרדת.
הגשם שלנו
טרם בא.

אך הגשם שלנו יבוא
עננים כבר זעים במרחק.
הגשם שלנו קרב, קרב
בצעדי ענק.

הקשב לנשים בחלון.
גשם אדיר ונוהר.
הקשב, איך קוראות הן בזו אחר זו -
הוא חוזר
הוא חוזר
הוא חוזר.

(תרצה אתר)

אני נזהרת מדברים נופלים

מאש, מרוח, משירים

(תרצה אתר)

הס באפיקו הנחל שט,
רוח בו נושבה קלילה.
בלב הכפר בקתת עצים בדד
ניצבת לה, עוטפה שלגים ואפילה.

ואני לא אישן,
כי עצוב הלילה.

נערי הקט עצים יכרות
יום וליל ירבה עמל
עוד נער קט הוא, וידיו ריקות,
אך לי נשבע להיות לי בעל, כשיגדל.

נערי, גדל מהר,
נערי שלי, גדל!

אט חולף הזמן עוטף סודות.
עלומי חולפים איתו.
ונערי גדל וייף מאוד.
וביום אחד נשא אישה יפה כמותו.

אך אני עד עולם,
לא אשכח אותו.

רוח על הנחל רץ, גועש,
בכנפיו נישאו ימי.
בלב הכפר בקתת עצים לי יש,
ושתי עיני דולקות בליל כלהט אש.

בל יקרב איש אלי,
פן תאכלנו האש!

מילים: תרצה אתר

לחן: סשה ארגוב