We do our time like pennies in a jar, what are we saving for?

(תרגום חופשי לעברית: אנחנו חיים כמו מטבעות בתוך צנצנת, בשביל מה אנחנו חוסכים?)

[מתוך השיר Believe - The Bravery]

צאי לטיול לאור זריחה.
רחוקה מהבית
השביל לחזור נמחק,
הולכת על חבל דק.
הלילות ארוכים
בלי לדעת למה,
בורחת ואין רודף.

עד מחר, עוד מעט
ילד רץ אלייך, מחבק אותך

נקיף את הפארק, רק להפסיק לחשוב
אנשים עייפים רצים ברחוב.
היינו פה כבר קודם
בתפקיד הפוך,
הליכה מהירה, להתיש את הגוף.

עד מחר, עוד מעט
ילד רץ אלייך, מחבק אותך.

יש פרצה בגדר בין הגפנים,
בין ענבי הכרם שועלים מחבלים,
מייללים ונעלמים.

[עד מחר/ אביתר בנאי].

הכרית לידך עדיין חמה
כולנו יודעים שזה שקר
היא הלכה לפני שנים,
אבל כמו כאב רפאים
הכרית לפעמים עוד חמה.
אתה מתרגל ישיבה במטבח ודברים אחרים
שעושים אנשים בגילך
אין לזה סיבה,
זה מעביר את הזמן ועובדה שעברו כבר שנים

אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר
תן לי סיבה להאמין
שהעצב יש לו סוף

אתה מצלצל אליה כל יום באותה השעה
זה כמו להאכיל דגים באקווריום
אין לזה תמורה,
מה גם שהיא מזמן לא גרה כאן.
אז אני עונה בכל יום באותה השעה
לא הייתי רוצה לקלקל את השגרה שלך
נכון, זה משונה
אבל קרו כבר דברים משונים מאלה
ויש בזה נחמה

אתה ואני כמו שתי צלחות לווין
בחלל הבודד
מחכות שיגיע סימן
אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר,
תן לי סיבה להאמין
שהעצב יש לו סוף.

אתה גוזר ושומר ידיעות מצחיקות בעיתון
דברים שאפשר בלעדיהם
אבל נעים יותר איתם,
הם ממלאים את הבית בשולי ובתפל.
אתה מתבונן
בכתם קפה על שולחן במטבח
פתאום הוא גדל וממלא את החדר
זוחל על הקירות
שולח זרועות ארוכות וחונק אותך לאט,
אז אתה מצלצל באיחור לא אופייני
אנחנו שותקים ואז אתה מצטט לי שיר של אבידן
אם כך ואם כך
הכתם נשאר על הקיר.

אתה ואני כמו שתי צלחות לווין
בחלל הבודד
מחכות שיגיע סימן,
אל תהפוך לאיש העצוב מהשיר
תן לי סיבה להאמין
שהעצב יש לו סוף.

[אתה מתעורר/ רונה קינן]

לא אמרנו
מחר למחר חובר, והנה אפלה
בקול, בצעד הבוחר שלא לדעת
אימרי במה שאזכר כדי לראות
איך קרה, איך שקרה

מחר בעזרת השם
נפתח לנו דף חדש
וכל מה שמתנשם
יסחוף אותי, יקח אותך
ואין לנו אלא שם
לקרוא בו את מה שנתרגש
אהבתנו

טל עוזב את התריסים,
מבט ועיניים מתפייסים
דמעה במורדות ריסים, והנה אפלה
בקול, בצעד הבוחר שלא לדעת
אימרי במה ואזכר כדי לראות
איך קרה, איך שקרה

מחר בעזרת השם
נפתח לנו דף חדש
וכל מה שמתנשם
יסחוף אותי, יקח אותך
ואין לנו אלא שם
לקרוא בו את מה שנתרגש
אהבתנו

["מחר בעזרת השם" / שלומי שבן]

באו מים רבים ושטפו את כולה, לא הותירו

אלא אנשים רגילים. (אנשים חכמים

את כל הרגילויות הסתירו.)

באנו לשתות מים חיים מן הים התיכון, והיה

מלוח מדיי. והפלגנו לאיי קפריסין

והשקפנו משם על הארץ. תשוב לתחייה

קיווינו בשקט. מבעד לכל התריסים

החושך נדחק לאיטו. ברגליים שקטות

הוא פסע בחדרנו. כך כך, מי הכיר, מי ידע

את ראשית הסיפור. כבר קראנו הרבה אגדות,

והנה - בכלזאת אגדה.

[דוד אבידן, מתוך "בעיות אישיות"].

שאנשים חדלו להבין והם יכולים רק להתפלא.

["כל החיים לפניו"/ אמיל אז'אר]

The best love is the kind that awakens the soul and makes us reach for more. That plants a fire in our hearts and brings peace to our minds. That's what you've given me. That's what i hope to give to you forever

[מתוך הסרט 'The Notebook'.]

שבתינוק יש את אותן אותיות כמו בתיקון? איזה קטע.

[מתוך הסדרה 'מסכים', עונה שנייה].

בִּלְעָדַיִךְ

אֶגְחַן
מֵעַל הָאַמְבַּטְיָה
אֲמַלְאֵהוּ בְּמַיִם

אַשְׁרֶה בּוֹ
אֶת הַסְּחָבָה

אֶרְחַץ רִצְפָּה

[לבי ריק כמו הדלי הזה/ אהרן שבתאי]

ושוב ברנטגן של הלב שלי מצאו קיר לבנים
ועטיפות ריקות של "טיים", שני אוגרים בתוך מאזניים
מקלות ניקוי אוזניים ואופניים שחסר בהם אבוב,
שאריות של ארוחה ומזוודה חצי פתוחה
ודף נייר שבו נאמר "מיד אשוב".

[מתוך "שיר בחסות המועצה לפירות הדר"/ הבילויים].

אני מתחיל להטיל ספק
אם אמנם אזכה כאן
למה שביני לבין עצמי
כיניתי בשם אושר.

מעולם לא הטלתי ספק
אבל ערב ריק ממשאלה
מגניב ללבי את הספק
כמוהו ידעו בוודאי גם
מטפסי ההרים הגדולים
בראותם את הפסגה הלבנה מושלגת
וחזם ריק מטיפוס, ריק מהרים.

[הפעם הראשונה/נתן זך. ויש גם ביצוע ממש יפה של שלמה יידוב].

הדרך קשה עד מאוד - אמר העלם
הדרך ארכה עד מאוד - אמר הגבר
ישב הזקן לנוח בצד הדרך.

צובעה השקיעה שיבתו בפז ואודם
הדשא מבהיק לרגליו בטל הערב
ציפור אחרונה של יום מעליו מזמרת
התזכור מה יפתה, מה קשתה, מה ארכה הדרך

אמרת יום רודף יום ולילה - לילה
הנה ימים באים בלבך אמרת
ותראה ערבים ובקרים פוקדים חלונך
ותאמר הלא אין חדש תחת השמש

והנה אתה בא בימים, זקנת ושבת
ימיך ספורים ויקר מניינים שבעתיים
ותדע כל יום אחרון תחת השמש
ותדע חדש כל יום תחת השמש

["שירי סוף הדרך"/ לאה גולדברג.]

עיוורת לחיצוניות, את בזה לטקסים
צחקת על חברים שלי, להקת טווסים
מסכות מסכות
רגשות מאוסים

את אוהבת כשרע, אל תאמרי לי לא
הזדמנות טובה כל כך לבכות, לדבר גלויות
איך שלא אראה
חדרת לנשמתי
השתניתי בשבילך

והנה בחדרה שוב ושוב היא פוסעת
להרגיע עצמה תה צמחים היא גומעת
והנה סובבה את ראשה הנעלה-
עורפה הקשה מתגלה

היא אומרת לי:
אין מה לדבר
האש בה כבתה
ויש לה אחר
שרמוטה פוריטנית
מגדיר אותך היטב

אומרת לי:
שב, אל תמהר
אסור לחבק, אפשר לדבר
שרמוטה פוריטנית
מגדיר אותך היטב
מגדיר אותך היטב

שרמוטה פוריטנית, כפי שמסתבר...

[שרמוטה פוריטנית/ שלומי שבן].

לֹא שָׁכַחְנוּ כָּל מָה שֶׁהָיָה
אַךְ נַתְחִיל מֵחָדָשׁ לְשׁוֹרֵר.

אִם נוּכַל כַּמּוּבָן אִם נוּכַל
בֵּינְתַיִם דְּבַר-מָה פֹּה עָבַר
וְשָׁרִים כָּאן בְּאֹפֶן אַחֵר

הֵם הִרְחִיקוּ מְאוֹד. כֹּה לְבַד
הִתְהַלַּכְנוּ בַּחוֹף הַלָּבָן
בַּשָּׁעוֹת הַנּוּגוֹת בְּיוֹתֵר

כְּשֶׁהַכֹּל כְּבָר יָשְׁבוּ לַמֵּחַם
וְסָפְרוּ אֶת אָשְׁרָם הֶחָכָם
וַאֲנַחְנוּ נָדַדְנוּ רָחוֹק

בְּלִי קִנְאָה בְּעֵינַיִם פְּתוּחוֹת
אֶל הַיָּם אֶל מַשַּׁב הָרוּחוֹת
אֶל עִקְּבוֹת צְעָדֵינוּ בַּחוֹל.

אֶל הַנַּעַר שֶׁבִּי הַתָּמִים
שֶׁיִּמְצָא בְּאַחַד הַיָּמִים
אֶת בְּגָדַי הַפְּזוּרִים עַל הַחוֹף.

[שוב החורף חורש את הים/ נתן יונתן].