הדכדוך העמוק של רות עכשיו שוב
חומות ומדרגות מטפסות בלי להגיע
הגפן ריקה ומאושרת

לא למות עכשיו,
ובחוץ גועש שוק סוף הקיץ

אלול בעין כרם עננים ראשונים
לכל היותר אהבה
חומות ומדרגות מטפסות בלי להגיע
הגפן ריקה ומאושרת

לא למות עכשיו,
ובחוץ גועש שוק סוף הקיץ"

מאת יהודה עמיחי, לחן וביצוע: מיקה קרני.

מקל ואבן ושביל שאבד
זה סוף המסלול, זה טיפונת לבד
זהו שבר זכוכית, זה חיים וזה אור
וזה לילה זה מוות
זה חום וזה קור
זה העץ שפורח
זה שועל על הדרך
ניצן נפתח
וציפור מזמרת

זהו יער הרוח
זה סתיו וזה סלע
ושריטה ומכה

יש דברים שכאלה
והרוח נושב לו חופשי על הדרך
זה האור החלל האוויר והארץ

והגשם יבוא וישטוף כל כאב
זה המתח שתם, זו שמחה שבלב

כתף, מקום
הבשר והעצם
הסלילה של הכביש
השריקה של האבן
וטפטוף של טיפה
ונצנוץ של זהב
והטווח של החץ
ההימור והקרב
ותחתית הבאר
והשביל שאבד
זהו סוף המסלול
זו טיפונת לבד

חנית
מסמר
נקודה וניתור
וטפטוף וטיפה
זה הוא סוף הסיפור
משאית עמוסה
אור הבוקר הרך
ובאופל הליל
יריה של אקדח

ושיכשוך הנהר
ונצנוץ הכוכב
והפחד בפנים
זה אבוד וזה שב
השרטוט של הבית
הגוף במיטה
והבוץ והבוץ
והאוטו נתקע

לצוף, לשחות
להמשיך - לא לשקוע
ומעוף הכנף
חילזון, נץ גבוה
ואדום של התות
של האור
של האש
אם נחיה לא נמות
לא נמות כי נחיה

מקל ואבן
ושביל שאבד
זה הוא סוף המסלול
להיות כאן לבד.

["והגשם יבוא", במקור: אנטוניו קרלוס ז'ובים, תרגום: עלי מוהר
ויש גם ביצוע נהדר-נהדר של גידי גוב ומיקה קרני]

זה כבר משהו ושלושים

הרחוב קטן, קטן מדי

וחיים לוקח פילטר ליניקה

מיטשל כבר מזמן הוציא ידיו מהכיסים

מאה חמישים ושמונה, הוא לא בא, לא בא

אחד אומר בקשר שראו אותו חונה בנביאים

שולחים מונית, כיוון בת ימה, לחפש

מיטשל ואני מזמן כבר לא עוסקים בדיבורים

חיים פותח פה רק לפהק

[מתוך: "מיטשל", מיקה קרני.]