ראה את העצים העירומים בסתיו,
ראה את השמיים מתכסים בעב
ראה הערפל, בבוקר, בכבישים,
ראה את השדות, כהים וחרושים.

ראה את התלמים בפני האנשים...

הבט וראה אותי
הנה אני מולך-

השיר הזה שלך.

ראה את הגגות בלובן הבוער,
בתים ליד הים מתפוררים מהר...

ראה את הבאים לבנות ולהבנות,
ראה אותם חולמים חלום שלא ימוט.
חלום שהחולם שכח את פתרונו...

הבט וראה אותי,

הנה אני מולך-

השיר הזה שלך.

ראה איך לפעמים כאילו אין אדם,
וארץ ושמיים רגע לבדם
ראה את ההרים, כחולים ביום שרב
ואת הים מכחיל
והבוקר עוד רב,
והדרך פתוחה...

הבט וראה אותי,

הנה אני מולך-

הנה אני שלך.

ראה/אסתר עופרים

מילים: עלי מוהר

לחן: יוני רכטר.

"אני זוכר את הריח של הפסנתר החשמלי שהזמנו מניו יורק, כשהתחלנו את כוורת. בשנת 73' זה הדהים אותי שאפשר לצלצל לניו יורק ולהזמין 'פנדר'.
הוא הגיע אלי הביתה, לבית אמי, וישנתי אתו באותו חדר. היה לו ריח שמאפיין איזו תקופה, ואני זוכר שזה ריח שמיד מעורר געגוע, אפילו אם אין למה להתגעגע. זה מדהים מה ריח עושה."

[יוני רכטר מתוך 'משחקים בנדמה לי'\הארץ אונליין]

'איתמר אוהב חיות', הוא מיד התחיל להתנגן לי בראש", אומר רכטר, "ומאותו רגע ידעתי שאני רוצה להלחין את הטקסט, מילה במילה, בצורה שקצת מזכירה אופרה."

הוא הלחין את העמודים הראשונים של הספר "במכה, תוך שעה". ההלחנה הספונטנית של המשפט הראשון, שהתנגן בראשו של רכטר כקצב יותר מאשר כמלודיה, השפיעה על אופייה של הסקיצה ושל היצירה כולה. "הבסיס הוא משהו קצבי די נירטלי", אומר רכטר. "לא שמח, לא עצוב, לא מלודי. קצבי."

האם האופי הזה נבע מרוחו של הסיפור, שיש בו פינג-פונג קצבי בין איתמר לארנב וגם אלמנטים של אבסורד ונונסנס (איתמר, שאוהב את כל החיות אבל פוחד מארנבים, לא יודע שהיצור החמוד שהוא פוגש ביער הוא ארנב, ואילו הארנב, שפוחד מילדים, לא יודע שאיתמר הוא ילד)? "אני לא יכול להסביר את זה", עונה רכטר. "אני לא יודע מדוע הלכתי דווקא בכיוון הזה. אני בכלל חושב שהדרך הכי טובה להלחין טקסט היא לא להבין אותו"."

מתוך: "יוני פוגש ארנב"/ בן שלו, גלריה, 22 ביוני 2009

(בעיקר על תהליך ההלחנה של "איתמר פוגש ארנב" מאת דויד גרוסמן)

גבר באמצע הבוקר
גבר בלב חייו
על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב
והוא זוכר שאביו
פעם הלך אחריו
הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו

אך הילדים עוד שרים
שיר על יורה וחצב,
וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו:
גם אם אלך בגיא צלמוות
הן לא אירא,
גם אם אפול פתאום
יאמר לבי שירה

כל עוד עולה הבוקר
כל עוד נכתב הלוח
כל עוד הולך לו בן
ואב בעקבותיו
כל עוד שרים הילדים
על שנה חדשה
כל עוד מתחיל פה שוב מהתחלה

כל עוד הים מתעורר
כל עוד הרוח עולה
כל עוד על שחור הלוח
תתנוסס מילה

יוני רכטר ועלי מוהר, מתוך הדיסק מחשבות ואפשרויות.

ובית קפה קטן
כסא, פסנתר, פסנתרן
ממול הים גועש
הזמן חולף לאט
וזה כל מה שיש

ושוב אותו הילוך
ברחוב כמעט חשוך
עוד בית ועוד עץ
"תסלח לי, תן לי אש"
וזה כל מה שיש

ולפעמים - פגישה
ולפעמים - אישה
ורגע שרוגש
ואחר-כך נרגע
וזה כל מה שיש
ומה הלב דורש
את זה הוא לא אומר
מזה הוא קצת חושש
וזה
כל מה שיש.

[עלי מוהר, מתוך התקליט של יוני רכטר "התכוונות"]

הנה השחר עולה
לובן שחף מהיר
גשמי הלילה פסקו
ועכשיו האויר
צונן,
קריר.

עצי האשל גבוהים
אין ענן על העיר
בבוקר חורף יפה
בוקר חורף בהיר
צונן,
קריר.

ואין, אין

רגע יפה

כמו הרגע הזה.

[מתוך "התכוונות"\ יוני רכטר]

ורוד עם קורט תכלת

 זה יהיה מפנה חשוב

 ולדעתי גם רב תועלת.

הו ילד, הו ילד

אתה תפתח בי דלת

לחדרים שנסגרו מזמן.

אם יוולד לי ילד

אביגדור או קוהלת,

אני אסביר לו את ההבדל

 בין סתם יונה ובין צוצלת

 הו ילד, הו ילד,

אני חושב עליך

וכבר עולה בי אמהוּת

גברית.

(...)

 ואני כבר יודע

שכשאהיה בן מאה

הוא כבר לא יהיה כל כך קטן...

כל יום אני אקח אותו לשחק, להשתעשע

אם נרצה נלך גם לסרט

 ואם לא אז לא

ואני ארצה לספר איך הייתי בגילו."

[עלי מוהר]