מה אברך לו, במה יבורך? זה הילד? שאל המלאך. וברך לו חיוך שכמוהו כאור וברך לו עיניים גדולות ורואות לתפוס בן כל פרח וחי וציפור ולב להרגיש בו את כל המראות. מה אברך לו, במה יבורך? זה הנער? שאל המלאך. וברך לו רגליים לרקוד עד אין סוף ונפש לזכור בה את כל הלחנים ויד האוספת צדפים עלי חוף ואוזן קשובה לגדולים וקטנים. מה אברך לו, במה יבורך? זה העלם? שאל המלאך. וברך כי ידיו הלמודות בפרחים יצלחו גם ללמוד את עוצמת הפלדה ורגליו הרוקדות את מסע הדרכים ושפתיו השרות את מקצב הפקודה. מה אברך לו, במה יבורך? זה הגבר? שאל המלאך. נתתי לו כל שאפשר לי לתת שיר, וחיוך, ורגליים לרקוד ויד מעודנת, ולב מרטט ומה אברך לך עוד? מה אברך לו, במה יבורך זה הנער, העלם הרך? הנער הזה - עכשיו הוא מלאך. לא עוד יברכוהו, לא עוד יבורך. אלוהים, אלוהים, אלוהים לו אך ברכת לו - חיים.

מילים: רחל שפירא לחן: יאיר רוזנבלום

שירה: חווה אלברשטיין (ועוד הרבה אחרים)

אם בלילה עולים הדברים אפלים

בבוקר יהיו השמיים כחולים

והעשב יהיה ריחני וירוק

כמו הושקה בכאב החותר העמוק

ומסמן את פַּנָי בין פָּנִים אחרות

הקמות אל יומן, נחרצות וברורות

והיום לקראתן מצלצל וזוהר

ואולי רק אותי הבהיר מסנוור

ואופף עד אובדן נשימה, כי בהיר

משקף רמו רְאִי ושקוף כמו אוויר

ומוחה סימנים ופורע כיוון

ושיווי המשקל ומידת האיזון

של בוקר נבלע בְּמֵאָה וקולות

ואני לדרכי ברגליים כושלות.

[אם בלילה, מאת חווה אלברשטיין]

הוא סתיו, הוא סתיו

לא יותר, ועוד משהו רך

שאיננו עולה על הכתב

אך עולה על הדעת כל כך

כמו התכלת הזו ברקיעים

והאור הסתוי מסביב

שאיננו בעצם כי אם

מפרעה על חשבון האביב

מה שיש לי לומר לך הוא זה

שהמון מצעדי חצוצרות

נחנקים בי בתוך החזה

כמו הנפץ בשבי הנצרות

כמו אילמות אשר אין לה סופים

וכמו בכי שאין לו שפות

וכמו ים המגמגם לחופים

אספרנטו נצחי של סופות

מה שיש לי לומר לך בקול

הוא שכל מה ששמעת וראית

עוד איננו רבע מכל

מה שיש לי לומר לך, פראית

כמו השקט הרם העולה

על פסגות הדברים הגדולים

ויודע תמיד למלא, את הרווח שבין המילים.

[מה שיש לי לומר לך, מילים: יוסי גמזו, מבוצע ע"י: חווה אלברשטיין]