תְּלוּלִית הַחוֹל שֶׁמֶשׁ רָוְתָה,
עַל תְּלוּלִית הַחוֹל – אֲנִי וְאַתָּה,
וּבַלֵּב –
אֹשֶׁר שָׁלֵו.

חֲצָאֵי צְבָעִים, חֲצָאֵי קוֹלוֹת,
לֹא צָרִיךְ לִשְׁאֹל, לֹא צָרִיךְ לַעֲנוֹת
הַבֵּט, הַקְשֵׁב.
הַעֲבֵר יָדְךָ עַל חֶלְקַת שְׂעָרִי.
בַּלֵּב –
אֹשֶׁר שָׁלֵו,
צֳרִי.

רחל.

(לחן מקסים של אהוד אטון ואוריאל הרמן, כאן: http://www.myspace.com/shireyrachel//).

השיר הזה גרם לי לאושר שליו. (:

עַרְפִלֵי הַחַיִים עוֹד רוֹמְזִים מֵרָחוֹק,

עוֹד הַשַּׁחַק תָּכֹל וְהַדֶּשֶׁא יָרֹק,

טֶרֶם סְתָו.

אֲקַבֵּל אֶת הַדִּין, אֵין תְּלוּנָה בִּלְבָבִי.

הֵן אָדְמוּ שְׁקִיעוֹתַי וְטָהַר שַׁחֲרִי,

וּפְרָחִים חִיְכוּ בְּצִדֵּי נְתִיבִי

בְּעָבְרִי.

[רחל המשוררת]